התשובה לשאלה
פופולריות של נכס אינה מדד לרווחיות העסקה. גם בשרשרת פעילה מאוד, פקיעה או סטרייק מסוימים עשויים להיות בעלי מרווח רחב. בודקים ציטוט עדכני, גודל זמין, מחזור ועניין פתוח בלי לזהות אותם זה עם זה. את מחיר הדוגמה מפרידים ממחיר שניתן לבצע ברגע נתון.
בוחרים חוזה בעזרת השוואה מתועדת
בחירת אופציה מתחילה מתאריך וממטרה: האם רוצים הגנה לתקופה מסוימת, חשיפה לעלייה או אפשרות לרכוש מניות בהמשך. לאחר מכן בודקים אם הנכס והשרשרת מאפשרים לתרגם את המטרה לעסקה. תנועה צפויה במחיר אינה מספיקה, מפני שהפרמיה יכולה כבר לשקף ציפייה לתנועה גדולה יותר. גם חוזה בעל מחיר קטן ליחידה עשוי לדרוש קפיצה חדה מאוד כדי להגיע לאיזון בפקיעה.
בונים שתי חלופות באותו תקציב ומציינים את מספר החוזים בכל אחת. מוסיפים את מרווח הקנייה והמכירה, את מועד הציטוט ואת ההפסד הכספי האפשרי. אם אחת החלופות כוללת יותר חוזים, זו אינה רק בחירה של סטרייק אחר אלא גם שינוי כמות. בודקים את התוצאה כשמגיעים ליעד בזמן, כשמגיעים אליו באיחור וכשהיעד אינו מושג. אין להכתיר מניה כרווחית למסחר באופציות בלי לבדוק את העסקה עצמה. התוצר הרצוי הוא החלטה שאפשר להסביר באמצעות הנחות ותרחישים, לצד תנאי שבו מחליטים לא להיכנס.
הזכות שהחוזה מקנה
אופציה היא חוזה מוגבל בזמן. בקול קיימת זכות לקנות ובפוט זכות למכור, לפי מחיר ותנאים שנקבעו בחוזה. המחזיק משלם פרמיה בעד הזכות; הכותב מקבל אותה ונושא בהתחייבות אם יוקצה. קניית אופציה אינה קניית המניה, ואינה מקנה באופן אוטומטי דיבידנד או זכות הצבעה. לפני בחירת החוזה מגדירים מה רוצים להשיג: חשיפה לעלייה, הגנה מירידה, התחייבות לקניית מניות או מבנה אחר. אותה תחזית יכולה להתבטא בכמה עסקאות בעלות תוצאות שונות מאוד. ההבדלים נובעים מן המחיר ששולם, הזמן שנקנה, הסטרייק והכמות, ולא רק מן השאלה אם השוק עלה או ירד.
קוראים את מפרט העסקה לפני המחיר
זיהוי מלא כולל נכס בסיס, סוג אופציה, פקיעה, סטרייק, צד העסקה וכמות. באופציות מניה אמריקאיות סטנדרטיות מקובל חוזה על מאה מניות, אך חוזה מותאם עשוי לייצג סל מסירה אחר. ציטוט פרמיה ליחידה אינו הסכום הכולל שיורד מהחשבון. את הסכום מחשבים באמצעות מכפיל וכמות, ואז מוסיפים עלויות. כשמשווים שתי אפשרויות חשוב להשתמש באותו היקף כספי או באותה חשיפה מוגדרת. השוואה של חוזה אחד למאה מניות עשויה להשוות התחייבויות דומות במימוש, אך אינה מבטיחה סיכון דומה במהלך החיים. החשיפה באופציה משתנה עם המחיר ועם התנאים.
מניה יכולה לעלות והקול עדיין להפסיד
המחיר בפקיעה נקבע לפי התשלום החוזי; לפני הפקיעה הוא מושפע גם מהזמן שנותר ומתנודתיות גלומה. לכן צדקת התחזית אינה מספיקה. אם קול נרכש בפרמיה גבוהה, עלייה מתונה יכולה להשאיר את תשלום הפקיעה מתחת לעלות. אם מוכרים לפני הפקיעה, שינוי בתנודתיות ובמרווח המסחר יכול להשפיע על מחיר היציאה. מפרידים בין ערך פנימי, מחיר שוק ורווח נטו. ערך פנימי חיובי מתאר זכות בעלת ערך מיידי, בעוד הרווח דורש לכסות גם את מה ששולם. נקודת איזון בפקיעה אינה יעד מובטח ואינה בהכרח נקודת האיזון במכירה מוקדמת.
מחברים את העסקה לתיק וליכולת הפעולה
הפרמיה היא הוצאה בקנייה ותקבול בכתיבה, אך תקבול אינו בהכרח רווח. בקנייה בודדת אפשר לאבד את מלוא הפרמיה. בכתיבה חשופה נדרשת בדיקה של התחייבות המסירה או הקנייה ושל ההפסד האפשרי, מעבר לביטחונות הראשוניים. גם החזקה מכוסה משאירה סיכון בנכס הבסיס. בונים תרחיש עלייה, ירידה וקיפאון, ומציינים מה יקרה אם אין אפשרות לצאת במחיר שרצינו. מגדירים מראש הון, תאריך בדיקה ותנאי יציאה. החלטה כזאת עוזרת להבחין בין שימוש מכוון במכשיר לבין בחירה בחוזה רק משום שהפרמיה הנקובה נראית קטנה.
לומדים ומתרגלים אופציות ב־TRADE2
מהבנת החוזה ועד בניית אסטרטגיה ובדיקת תרחישים.
דוגמה מספרית: הנחות ויחידות
כל המספרים כאן מומצאים לצורך הלימוד. בדוגמה הבסיסית מחיר מימוש 90, פרמיה 5 ליחידה וכמות 1 חוזים. מכפיל ציטוט 100 משמש רק כאשר מדובר בחוזה מניה סטנדרטי. עמלות, מסים ודיבידנדים אינם מחושבים, אלא אם נאמר אחרת. מצב פקיעה מחושב אחרי שנקבע מחיר הסליקה, ואינו הערכת שווי בתאריך מוקדם יותר. התרחישים נבחרו כדי להראות גם תוצאה נוחה וגם תוצאה שאינה נוחה, ולא משום שהם תחזית לגבי נכס אמיתי.
מחשבים את התוצאה צעד אחר צעד
בודקים קניית 1 חוזי קול עם סטרייק 90 ופרמיה 5. תזרים הפרמיה בכניסה הוא 500, עלות זכות. בשלושת מחירי הסליקה 78, 90 ו־102, התוצאות נטו הן בהתאמה -500, -500 ו־700, לפני עלויות. נקודת האיזון בפקיעה לחוזה הבודד היא 95 ליחידת נכס. תשלום פנימי של אפס אינו מוחק את הפרמיה מן החשבון; הוא משאיר לקונה הפסד בגובה העלות ולכותב רווח ברכיב האופציה לפי הנחות התרגיל. אם החוזה נמסר פיזית, צריך לתאר גם את המניות שנוצרו או שנמסרו ואת המזומן הנגדי.
| מחיר נכס בפקיעה | ערך פנימי ליחידה | תשלום פנימי לכל הכמות | רווח / הפסד בפוזיציה |
|---|---|---|---|
| 78 | 0 | 0 | -500 |
| 90 | 0 | 0 | -500 |
| 102 | 12 | 1,200 | 700 |
איך לפרש את המספרים ומה עדיין חסר
לבדיקת החישוב מחליפים תחילה את הכמות לחוזה אחד ומשאירים את כל המחירים זהים. כל סכומי הפוזיציה צריכים להשתנות ביחס ישר לכמות, בעוד נקודת האיזון ליחידה נשארת 95. לאחר מכן משנים את הפרמיה בלבד ומחשבים נקודת איזון חדשה. זהו ההבדל בין שינוי בכספיות לבין שינוי במחיר הכניסה. עכשיו נסו לסגור יום לפני הפקיעה: אין די בטבלה, כי האופציה עדיין יכולה לשאת ערך חיצוני, ונדרש מחיר מכירה או קנייה אפשרי. טבלת הפקיעה אינה תחזית של מסלול השווי בדרך, אינה כוללת מס ואינה מבטיחה יכולת ביצוע במחיר אמצע. גם בכתיבה מגובה יש לספור נכסי בסיס והון בנפרד לפני שמסיקים סיכון לתיק. התוצאה מניחה חוזה סטנדרטי. אם המפרט קובע סל מסירה אחר, צריך להחליף את מודל התשלום ולא רק להחליף את הספרה מאה בכמות המניות החדשה.
בודקים קודם מה בדיוק נקנה או נכתב
מתחילים בתיאור מילולי של הזכות וההתחייבות בלי להשתמש בשם האסטרטגיה כתחליף להסבר. רושמים מי רשאי לבחור ומי חייב להגיב, איזה נכס או סכום מועבר ובאיזה מועד. לאחר מכן משווים שתי עסקאות שנראות דומות בכותרת אך שונות בפרט אחד, למשל פקיעה או סוג סליקה. אם המשפט שמתאר את ההתחייבות נשאר זהה למרות שינוי מהותי, כנראה שחסר בו נתון. הבדיקה הזאת מתאימה במיוחד לפני שימוש בנתון מכפיל או בגרף רווח והפסד, משום שהם מניחים שכבר זוהה החוזה הנכון.
בשלב הבא מפרידים בין מה שידוע מן המפרט לבין מה שתלוי בשוק בעתיד. תנאי החוזה אינם תחזית מחיר, ומחיר שנרשם בדוגמה אינו התחייבות לביצוע. מסמנים את שני הסוגים בעמודות נפרדות. ליד כל הנחה שואלים כיצד תשתנה ההחלטה אם היא לא תתקיים. למשל, זמן שנותר יכול להיות ידוע מראש, אך היכולת לסגור במרווח צר אינה ידועה. לבסוף כותבים תרחיש שבו אין רווח ומסבירים כיצד אותו חוזה עדיין פועל לפי תנאיו. כך בוחנים הבנה של המכשיר ולא רק התאמה למקרה המוצלח.
משימת עבודה: מהות החוזה
השאלה המרכזית במדריך היא פופולריות, מחזור ונזילות. בנו דף עבודה שבו מופיעים נכס, סוג חוזה, צד העסקה, פקיעה, סטרייק, פרמיה, מכפיל וכמות. ליד כל מספר כתבו אם מקורו במפרט, בציטוט או בהנחה לצורך התרגיל. לאחר מכן העתיקו את שורת התוצאה המתאימה מן הדוגמה וחישבו אותה מחדש בלי להסתמך על הסכום המודפס.
כעת התמקדו במהות החוזה. השאירו את תנאי הדוגמה קבועים ושנו פרט אחד בלבד. הסבירו במילים מה השתנה ומה נשאר אותו דבר. אם בחרתם מחיר יציאה לפני הפקיעה, אל תשתמשו בערך הפנימי בלבד: ציינו במפורש מחיר אופציה משוער ואת הסיבה לבחירתו. בסיום כתבו איזה נתון חסר כדי להפוך את החישוב לעסקה אמיתית, ומה תהיה ההחלטה אם מחיר הביצוע יהיה פחות טוב מההנחה. התשובה צריכה להתייחס לזכות, להון ולזמן, ולא רק לצבע הרווח בטבלה.
מה בדיוק נבדק בדוגמה
המספרים במדריך הם נתוני תרגיל, ואינם ציטוט של נייר מסוים או הצעה לפתוח עסקה. תרחיש פקיעה משתמש בתשלום החוזי לאחר שנקבע מחיר סליקה, בעוד תמחור לפני פקיעה דורש הנחות נוספות. לא מחליפים בין השניים. אם מופיע סכום ליחידה, ממירים אותו לסכום פוזיציה רק בעזרת הכמות והמכפיל שהוגדרו. באופציות לעובדים היחידה היא הזכות שניתנה בהסכם, ובחוזה מותאם יחידות המסירה דורשות בדיקה נפרדת. תרגיל מוצלח מאפשר לקורא לזהות מה ידוע מראש, מה הונח ומה עדיין חסר, גם בלי לקבל את התוצאה המספרית המוצגת כאמת על השוק.
בדיקה עצמית ושמירת מסקנה
לאחר הקריאה כתבו במילים שלכם מה הפעולה מקנה ומה עלול לקרות אם התרחיש אינו מתממש. בחרו שורה אחת מן החישוב ובצעו אותה מחדש, כולל סימן, יחידה וכמות. אחר כך שנו נתון אחד ובדקו אם השתנתה רק התוצאה או גם המסקנה העקרונית. שמרו את הגרסה המקורית ואת הגרסה החדשה לצד תאריך הבדיקה. שאלה שנותרה פתוחה אינה מחייבת לנחש תשובה: רושמים איזה מקור או נתון נדרש כדי להשלים אותה. המטרה היא יכולת להסביר את הקשר בין תנאי החוזה להחלטה, ולא רק לזכור הגדרה או להציג גרף בעל רווח חיובי.