התשובה לשאלה
סטרייק הוא המחיר החוזי לחישוב הזכות, והוא שונה מן הפרמיה המשולמת עבור האופציה. בקול בודד מחיר האיזון בפקיעה כולל את הסטרייק ואת הפרמיה; בפוט מפחיתים את הפרמיה מן הסטרייק. את הסכומים הכוללים מחשבים עם המכפיל והכמות. איזון בפקיעה אינו מחיר יציאה לפני הפקיעה.
סטרייק מתאים נבחר יחד עם פרמיה ופקיעה
הסטרייק קובע מחיר חוזי, והפרמיה קובעת כמה משלמים בעד הזכות או מקבלים בעד ההתחייבות. אי אפשר לבחור סטרייק בלי לתאר מה רוצים להשיג ומתי. בקניית הגנה בוחנים מאיזו רמת מחיר רוצים להתחיל לקבל תשלום; בכתיבת פוט שואלים אם מוכנים לקנות את המניות במחיר הזה. בשני המקרים מוסיפים את הפרמיה ואת הכמות כדי להבין את התוצאה הכספית.
כדי להשוות סטרייקים בונים טבלה באותה פקיעה. לצד כל סטרייק רושמים ציטוט, מכפיל, דלתא ועלות ביצוע, ובוחרים אם משווים חוזה יחיד או תקציב זהה. יעד טכני יכול לתאר תרחיש במניה, אבל אינו מבטיח שהאופציה תכסה את עלותה. בודקים גם מצב שבו היעד מושג מאוחר מדי ומצב שבו המחיר אינו מגיע אליו. בחירה בחוזה זול יותר יכולה להרחיק את נקודת האיזון, ולכן אינה בהכרח הפחתת סיכון. המסקנה צריכה להסביר את הפשרה בין מחיר הזכות, מרחק המימוש וזמן ההחזקה.
מחיר חוזי לעומת מחיר שמשלמים עכשיו
מחיר המימוש הוא המחיר המשמש לחישוב הזכות או ההתחייבות בחוזה. הפרמיה היא מחיר האופציה עצמה. בקול פיזי, מימוש מחייב תשלום של הסטרייק כפול יחידות המסירה, בנוסף לפרמיה שכבר שולמה. בפוט הוא משמש בסיס לתמורה ממכירת היחידות. אי אפשר להשוות פרמיה לסטרייק בלי לציין מה כל מספר מודד. שני חוזים באותה פקיעה ובסטרייקים שונים הם זכויות שונות ולכן גם מחיריהם ורגישויותיהם שונים. סדרת חוזה מזוהה באמצעות מכלול הנתונים, לא רק באמצעות הסטרייק.
בחירה מתחילה ממטרה ומתקציב
אין מחיר מימוש אחד שהוא הנכון לכל משקיע. קונה הגנה בודק איזו ירידה בתיק הוא מוכן לשאת לפני שהפוט מתחיל לשלם. קונה קול בוחן את ההפסד הכספי, את נקודת האיזון ואת הצורך בתנועה עד תאריך נתון. כותב פוט בודק אם הוא מוכן לקנות את הנכס בפועל בסטרייק ומה תהיה העלות נטו לאחר הפרמיה. מי שבונה מרווח בודק גם את הסטרייק השני. רמת מחיר שנראית מעניינת בגרף אינה מספיקה כדי לבחור חוזה בלי לדעת מה תקציב העסקה ומה תוצאתה בכמה תרחישים.
משווים חוזים על בסיס עקבי
בונים טבלה עם סטרייק, פרמיה, מרווח קנייה ומכירה, זמן, דלתא ומכפיל. אם משווים חוזה יחיד לכל חלופה, הסיכון הכספי עשוי להשתנות. אם משווים באותו תקציב, מספר החוזים עשוי להשתנות. יש לתאר את בסיס ההשוואה ולשמור אותו לאורך החישוב. בקול בודד, איזון בפקיעה הוא סטרייק ועוד פרמיה ליחידה, לפני עלויות; בפוט זה סטרייק פחות פרמיה. אלו נוסחאות פשוטות שאינן מתארות מחיר מכירה מוקדמת. גם ההסתברות לסיום בתוך הכסף שונה מן ההסתברות לרווח אחרי התשלום.
מה אפשר להסיק מניתוח טכני
תמיכה, התנגדות או יעד יכולים לשמש לתיאור תרחיש בנכס, אך הם אינם משנים את תנאי האופציה. אם מציבים יעד מחיר, בודקים האם ההגעה אליו בזמן המתוכנן בכלל מספיקה לכיסוי הפרמיה. מוסיפים תרחיש שבו המחיר עובר את הרמה וחוזר, ותרחיש שבו הוא מגיע אליה מאוחר מדי. רמת מחיר שזוהתה לאחר מעשה אינה בדיקה של שיטת בחירה. מתעדים את הנחות הכניסה לפני ההמשך. אם לא קיים ציטוט סביר בסטרייק הרצוי, הבחירה התיאורטית עשויה להיות לא ישימה במחיר שבו חושב הגרף.
לומדים ומתרגלים אופציות ב־TRADE2
מהבנת החוזה ועד בניית אסטרטגיה ובדיקת תרחישים.
דוגמה מספרית: הנחות ויחידות
כל המספרים כאן מומצאים לצורך הלימוד. בדוגמה הבסיסית מחיר מימוש 90, פרמיה 6 ליחידה וכמות 2 חוזים. מכפיל ציטוט 100 משמש רק כאשר מדובר בחוזה מניה סטנדרטי. עמלות, מסים ודיבידנדים אינם מחושבים, אלא אם נאמר אחרת. מצב פקיעה מחושב אחרי שנקבע מחיר הסליקה, ואינו הערכת שווי בתאריך מוקדם יותר. התרחישים נבחרו כדי להראות גם תוצאה נוחה וגם תוצאה שאינה נוחה, ולא משום שהם תחזית לגבי נכס אמיתי.
מחשבים את התוצאה צעד אחר צעד
בודקים קניית 2 חוזי קול עם סטרייק 90 ופרמיה 6. תזרים הפרמיה בכניסה הוא 1200, עלות זכות. בשלושת מחירי הסליקה 78, 90 ו־102, התוצאות נטו הן בהתאמה -1200, -1200 ו־1200, לפני עלויות. נקודת האיזון בפקיעה לחוזה הבודד היא 96 ליחידת נכס. תשלום פנימי של אפס אינו מוחק את הפרמיה מן החשבון; הוא משאיר לקונה הפסד בגובה העלות ולכותב רווח ברכיב האופציה לפי הנחות התרגיל. אם החוזה נמסר פיזית, צריך לתאר גם את המניות שנוצרו או שנמסרו ואת המזומן הנגדי.
| מחיר נכס בפקיעה | ערך פנימי ליחידה | תשלום פנימי לכל הכמות | רווח / הפסד בפוזיציה |
|---|---|---|---|
| 78 | 0 | 0 | -1,200 |
| 90 | 0 | 0 | -1,200 |
| 102 | 12 | 2,400 | 1,200 |
איך לפרש את המספרים ומה עדיין חסר
לבדיקת החישוב מחליפים תחילה את הכמות לחוזה אחד ומשאירים את כל המחירים זהים. כל סכומי הפוזיציה צריכים להשתנות ביחס ישר לכמות, בעוד נקודת האיזון ליחידה נשארת 96. לאחר מכן משנים את הפרמיה בלבד ומחשבים נקודת איזון חדשה. זהו ההבדל בין שינוי בכספיות לבין שינוי במחיר הכניסה. עכשיו נסו לסגור יום לפני הפקיעה: אין די בטבלה, כי האופציה עדיין יכולה לשאת ערך חיצוני, ונדרש מחיר מכירה או קנייה אפשרי. טבלת הפקיעה אינה תחזית של מסלול השווי בדרך, אינה כוללת מס ואינה מבטיחה יכולת ביצוע במחיר אמצע. גם בכתיבה מגובה יש לספור נכסי בסיס והון בנפרד לפני שמסיקים סיכון לתיק.
בודקים קודם מה בדיוק נקנה או נכתב
מתחילים בתיאור מילולי של הזכות וההתחייבות בלי להשתמש בשם האסטרטגיה כתחליף להסבר. רושמים מי רשאי לבחור ומי חייב להגיב, איזה נכס או סכום מועבר ובאיזה מועד. לאחר מכן משווים שתי עסקאות שנראות דומות בכותרת אך שונות בפרט אחד, למשל פקיעה או סוג סליקה. אם המשפט שמתאר את ההתחייבות נשאר זהה למרות שינוי מהותי, כנראה שחסר בו נתון. הבדיקה הזאת מתאימה במיוחד לפני שימוש בנתון מכפיל או בגרף רווח והפסד, משום שהם מניחים שכבר זוהה החוזה הנכון.
בשלב הבא מפרידים בין מה שידוע מן המפרט לבין מה שתלוי בשוק בעתיד. תנאי החוזה אינם תחזית מחיר, ומחיר שנרשם בדוגמה אינו התחייבות לביצוע. מסמנים את שני הסוגים בעמודות נפרדות. ליד כל הנחה שואלים כיצד תשתנה ההחלטה אם היא לא תתקיים. למשל, זמן שנותר יכול להיות ידוע מראש, אך היכולת לסגור במרווח צר אינה ידועה. לבסוף כותבים תרחיש שבו אין רווח ומסבירים כיצד אותו חוזה עדיין פועל לפי תנאיו. כך בוחנים הבנה של המכשיר ולא רק התאמה למקרה המוצלח.
משימת עבודה: מהות החוזה
השאלה המרכזית במדריך היא Strike Price: מחיר המימוש והקשר לנקודת האיזון. בנו דף עבודה שבו מופיעים נכס, סוג חוזה, צד העסקה, פקיעה, סטרייק, פרמיה, מכפיל וכמות. ליד כל מספר כתבו אם מקורו במפרט, בציטוט או בהנחה לצורך התרגיל. לאחר מכן העתיקו את שורת התוצאה המתאימה מן הדוגמה וחישבו אותה מחדש בלי להסתמך על הסכום המודפס.
כעת התמקדו במהות החוזה. השאירו את תנאי הדוגמה קבועים ושנו פרט אחד בלבד. הסבירו במילים מה השתנה ומה נשאר אותו דבר. אם בחרתם מחיר יציאה לפני הפקיעה, אל תשתמשו בערך הפנימי בלבד: ציינו במפורש מחיר אופציה משוער ואת הסיבה לבחירתו. בסיום כתבו איזה נתון חסר כדי להפוך את החישוב לעסקה אמיתית, ומה תהיה ההחלטה אם מחיר הביצוע יהיה פחות טוב מההנחה. התשובה צריכה להתייחס לזכות, להון ולזמן, ולא רק לצבע הרווח בטבלה.
מה בדיוק נבדק בדוגמה
המספרים במדריך הם נתוני תרגיל, ואינם ציטוט של נייר מסוים או הצעה לפתוח עסקה. תרחיש פקיעה משתמש בתשלום החוזי לאחר שנקבע מחיר סליקה, בעוד תמחור לפני פקיעה דורש הנחות נוספות. לא מחליפים בין השניים. אם מופיע סכום ליחידה, ממירים אותו לסכום פוזיציה רק בעזרת הכמות והמכפיל שהוגדרו. באופציות לעובדים היחידה היא הזכות שניתנה בהסכם, ובחוזה מותאם יחידות המסירה דורשות בדיקה נפרדת. תרגיל מוצלח מאפשר לקורא לזהות מה ידוע מראש, מה הונח ומה עדיין חסר, גם בלי לקבל את התוצאה המספרית המוצגת כאמת על השוק.
בדיקה עצמית ושמירת מסקנה
לאחר הקריאה כתבו במילים שלכם מה הפעולה מקנה ומה עלול לקרות אם התרחיש אינו מתממש. בחרו שורה אחת מן החישוב ובצעו אותה מחדש, כולל סימן, יחידה וכמות. אחר כך שנו נתון אחד ובדקו אם השתנתה רק התוצאה או גם המסקנה העקרונית. שמרו את הגרסה המקורית ואת הגרסה החדשה לצד תאריך הבדיקה. שאלה שנותרה פתוחה אינה מחייבת לנחש תשובה: רושמים איזה מקור או נתון נדרש כדי להשלים אותה. המטרה היא יכולת להסביר את הקשר בין תנאי החוזה להחלטה, ולא רק לזכור הגדרה או להציג גרף בעל רווח חיובי.