התשובה לשאלה — מינוף: שם אינו מדד סיכון
אופציה מייצרת חשיפה לנכס בסיס תמורת פרמיה, אך מינוף נומינלי ומינוף לפי דלתא אינם זהים. המונח אופציה ממונפת אינו פוטר מקריאת מפרט ואינו מציין כשלעצמו מוצר אחיד או רמת סיכון נתונה.
שלושה מספרים שחייבים להפריד
עלות פתיחה, הפסד כלכלי אפשרי ודרישת ביטחונות עונים לשאלות שונות. באופציה קנויה המחיר ששולם עשוי להיות גם הפסד הפקיעה המרבי שלה כשהיא מוחזקת לבדה. בכתיבה או במבנה מרובה רגליים היחס שונה, ותקבול אינו מציין את סכום הסיכון. דרישת ההון של הברוקר תלויה במוצר, בחשבון ובכלליו ועשויה להשתנות עם תנאי השוק. במדריך משתמשים בסכומי דוגמה לצורך חשבון, לא בנוסחת ביטחונות מחייבת או בהמלצה על אחוז תיק. לפני כל יישום נדרשת בדיקה של המפרט ושל דרישות החשבון העדכניות. אין להסיק מכך שהמערכת מאפשרת לשלוח הזמנה שהחשיפה מתאימה להון, לאופק או ליכולת לשאת את התוצאה.
מחשבים כמות לפי תרחיש מוצהר
כדי לתרגל גודל פוזיציה מגדירים תחילה איזה הפסד נמדד ובאיזה מצב. אפשר לבחון גבול פקיעה של מבנה מוגדר, תרחיש תנועה או עלות יציאה תחת הנחת מילוי, אבל אין לערבב ביניהם. לאחר מכן מוסיפים חיכוכים ומחשבים כמה יחידות נכנסות בתקציב הלימודי שנבחר. התוצאה המספרית אינה תחליף לבדיקת הון, הקצאה וריכוזיות של התיק. מספר קטן של חוזים אינו בהכרח פוזיציה קטנה, ומספר גדול של חוזים זולים אינו בהכרח פיזור. במבנה עם כמה רגליים יחידה פירושה היחס המלא שלהן. אם פותחים חלק מהרגליים בכמות אחרת, צריך לחשב את המבנה החדש במקום להכפיל את ההפסד של אסטרטגיה שכבר אינה קיימת.
מינוף מקומי אינו יחס קבוע
אפשר לתאר חשיפה נקובה, חשיפה בקירוב לפי דלתא או תשואה באחוזים על הפרמיה. כל מדד מדגיש דבר אחר. דלתא משתנה עם המחיר, הזמן והתנודתיות, ולכן קירוב לתנועה קטנה אינו מתאר במדויק תנועה גדולה או פער פתיחה. מינוף יכול להגדיל רווח באחוזים וגם הפסד באחוזים, וקונה עשוי לאבד את כל הפרמיה. בכתיבה חשופה הסיכון עשוי להיות גדול בהרבה מהתקבול, ובקול חשוף הוא אינו מוגבל תאורטית. כשמשווים שתי עסקאות מציינים את המכנה ואת המכפיל באותה יחידה. אחוז שנראה גבוה יותר מפני שנבחר מכנה קטן אינו כשלעצמו שיפור בתוצאה הכלכלית או בסיכון של החשבון.
בודקים גם תיק ויכולת מימון
תקציב לכל עסקה אינו מספיק כאשר כמה עסקאות תלויות באותו נכס או באותו אירוע. סוכמים רגישויות, פקיעות והתחייבויות אפשריות, ובונים תרחיש שבו כמה פוזיציות נפגעות יחד. חשוב לבדוק גם מה יקרה אם נדרשים מזומן או מניות אחרי הקצאה, ואם אפשר לממן את המצב בלי מכירה כפויה של נכסים אחרים. סגירת רגל או גלגול עשויים לשנות את ההון הדרוש עוד לפני שינוי גדול בתוצאה התאורטית. במעקב מתעדים את הכמות שבוצעה ואת דרישת החשבון בפועל בנפרד מהמודל הלימודי. אם אחד המספרים אינו ידוע, מסמנים אותו כחסר במקום להניח שיישאר ברמה שבה היה ביום הפתיחה.
מהלימוד לתרגול במערכת שלנו
בחרו מבנה, בדקו סטרייקים וכמויות והשוו תרחישי רווח והפסד לפקיעה.
דוגמה מספרית — זיהוי החוזים, הכמויות והיתרות לפני שינוי
נניח 1 קולים קנויים עם מכפיל 100, פרמיה 2.75, נכס במחיר 80 ודלתא לימודית של 0.50. ההוצאה היא 275.00 דולר, החשיפה הנקובה היא 8000.00, והחשיפה המקומית לפי דלתא שקולה בקירוב ל־50 מניות. יחס נקוב להוצאה הוא 29.09, ואילו יחס מותאם דלתא הוא 14.55. אלה שני מדדים ולא אותו מינוף בשמות שונים. בתנועה קטנה של אחוז בנכס, קירוב דלתא בלבד נותן שינוי של 40.00 דולר בחוזים, לפני עלויות. אין זו תחזית: גאמא, זמן ותנודתיות יכולים לשנות את התוצאה, והדלתא לא חייבת להישאר קבועה. בהחזקת האופציות לבדן עד פקיעה חסרת ערך אפשר לאבד את כל התשלום, גם אם ההוצאה נראתה קטנה ביחס לחשיפה הנקובה. אין להשתמש בקירוב המקומי לחישוב הפסד מתנועה גדולה בלי לתמחר מחדש את המבנה.
| נתון | ערך |
|---|---|
| תשלום פתיחה | 275 |
| חשיפה נקובה | 8,000 |
| מניות שקולות בקירוב דלתא | 50 |
| שינוי בקירוב דלתא בתנועת אחוז בנכס | 40 |
מכפיל, כמויות והון בחשבון
בדוגמאות השתמשנו במכפיל 100, המקובל בחוזי אופציות מניה אמריקאיים סטנדרטיים. בפועל צריך לבדוק את מפרט החוזה, משום שהתאמות בעקבות אירועי חברה ומוצרים שונים עשויים לשנות את הכמות או את אופן הסליקה. המחיר המוצג לאופציה הוא בדרך כלל מחיר ליחידת נכס בסיס; סכום העסקה מחייב כפל במכפיל ובמספר החוזים. הכפלת הכמות מגדילה גם את הרווח האפשרי וגם את ההפסד, ואינה משפרת את יחס הסיכון. יש להפריד בין הסכום ששולם או התקבל, דרישת הביטחונות של הברוקר וההפסד הכלכלי האפשרי. שלושת המספרים עונים לשאלות שונות ואינם תחליפים זה לזה.
מימוש, הקצאה וניהול הפוזיציה
באופציות אמריקאיות הצד הקצר עשוי לקבל הקצאה לפני תאריך הפקיעה. הזכות של מחזיק אופציה וההתחייבות של כותב אופציה אינן זהות, והחלטות בשתי רגליים אינן תמיד מתרחשות בו־זמנית. לקראת הסיום בודקים את הוראות הברוקר, זמני ההנחיות, סוג הסליקה והיכולת לשאת מניות או מזומן. גם כאשר ההפסד בגרף מוגדר, הטיפול בדרך עלול לדרוש הון ופעולות נוספות. יש לתכנן מראש באיזה מצב סוגרים, באיזה מצב ממשיכים ומה מחייב בדיקה מחדש. גלגול הוא סגירת התחייבות קיימת ופתיחת אחרת; הוא אינו מוחק הפסד שכבר נוצר ואינו מבטיח תיקון של העסקה.
תרגול מובנה במעבדת האופציות
פותחים את מערכת האופציות של TRADE2 ובודקים תחילה את שם הנכס, מקור המחיר ותאריך הפקיעה. בוחרים את המבנה המתאים ומשווים את סוג האופציה, הכיוון, הסטרייק והכמות בכל רגל להסבר במאמר. אם נתון חסר או מוצג מצב הדגמה, אין להתייחס אליו כאל מחיר מסחר זמין. משנים בכל פעם משתנה אחד בלבד, למשל סטרייק אחד או כמות, ובודקים כיצד משתנים גבולות הרווח וההפסד. לאחר מכן מחזירים למבנה המקורי ומנסים תרחיש אחר. מטרת התרגול היא לזהות קשר בין החלטה לתוצאה, ולא לחפש גרף שנראה רווחי בלי להבין את ההנחות שמתחתיו.
בודקים מקור, זמן ומגבלת מסקנה
בשאלה על מינוף: שם אינו מדד סיכון מפרידים בין עובדה שמקורה בהודעה או במפרט, חישוב שנעשה לפי הנחות ומסקנה שמבקשים לבדוק. ליד כל נתון מציינים את סוגו ואת מועד העדכון. חישוב במודל אינו הופך לציטוט מסחר, וצילום של מסך אינו תיעוד של מחיר זמין בכל שעה. כאשר שני מקורות מציגים מספרים שונים, בודקים תחילה אם הם מתייחסים לאותו נכס, לאותה פקיעה ולאותה יחידה. אין לבחור אוטומטית את הנתון שמציג רווח גבוה יותר. בסוף הבדיקה כותבים מה אומת, מה חושב ומה עדיין אינו ידוע. ההבחנה הזאת מאפשרת לחזור לשאלה בעתיד ולזהות אם השתנה המידע או שהשתנתה רק הפרשנות שלו.
משימת תרגול ממוקדת: זיהוי החוזים, הכמויות והיתרות לפני שינוי
בתרגיל הזה בודקים במפורש את הנושאים הבאים: זיהוי החוזים, הכמויות והיתרות לפני שינוי. פותחים דף עבודה ובו השאלה המקורית, מקור לכל נתון ותיאור של המידע שהיה זמין לפני ההחלטה. לאחר מכן בוחרים דוגמה שבה המסקנה הראשונית נראית נכונה ודוגמה שבה אחד התנאים חסר. מסבירים מה אפשר לחשב ומה עדיין דורש בירור. אם כלי במערכת אינו מציג את הנתון שנחוץ לשאלה, רושמים את החוסר ולא משלימים ערך מתוך ניחוש. ההצלחה בתרגיל היא היכולת להסביר את ההבדל בין שני המצבים ואת ההשלכה על המבנה, ולא עצם הופעת רווח בגרף. שומרים את ההסבר ואת תוצאת החשבון כדי להשוות לתרגול הבא בלי לשנות בדיעבד את הנחות הפתיחה.
בדיקת הבנה לפני מעבר לשלב הבא
נסו להסביר במשפט אחד את העיקרון של מינוף: שם אינו מדד סיכון, ואז להראות באיזה נתון תשתמשו כדי לבחון אותו. בשאלה השנייה משנים רק תנאי אחד: מועד, מחיר, כמות, הנחת ביצוע או קלט תמחור. כותבים האם השתנתה התשובה העקרונית או רק התוצאה המספרית ומנמקים מדוע. בשאלה השלישית בודקים מצב שבו חסר נתון ולא ניתן לתת תשובה מלאה. היכולת לזהות את גבול הידע חשובה לא פחות מהיכולת לחשב מספר. אם ההסבר נשען על גרף שהושלם לאחר ההחלטה, חוזרים לתיעוד המקורי ומוחקים מידע שלא היה זמין אז. לבסוף בודקים את היחידות ואת הכמויות, משום שטעות במכפיל או בסימן יכולה להפוך גם הסבר מושגי נכון למסקנה כספית שגויה.