המילה מנפיק דורשת הקשר
במניה, באיגרת חוב ובכתב אופציה של חברה, המונח מנפיק מתייחס לגוף המנפיק את נייר הערך. באופציות בורסאיות סטנדרטיות המבנה שונה, ולכן לא נכון להניח שהחברה שעל מנייתה נסחרת האופציה היא גם הצד שכתב כל Call או Put. צריך להבחין בין החברה שהיא נכס הבסיס, הסוחר שמוכר לפתיחה, זירת המסחר, הברוקר והמסלקה. במסחר באופציות רשומות בארצות הברית, OCC משמשת צד נגדי מרכזי. פירוש הדבר אינו שהמסלקה מגינה על המשקיע מפני ירידה בערך הפוזיציה; הסיכון הכלכלי של המבנה נשאר אצל מחזיקי הפוזיציות.
כיצד נפתחת יתרה חדשה?
מכירה לפתיחה יוצרת התחייבות אצל הכותב, וקנייה לפתיחה יוצרת זכות אצל הקונה. לא כל התאמה בין הוראות מגדילה את מספר החוזים הפתוחים, משום שחלק מן ההוראות סוגרות יתרות קיימות. הסוחר אינו חייב להכיר את מי שסחר מולו כדי לסגור בהמשך את אותה סדרה. מנגנון הסליקה והקצאת ההתחייבויות מאפשר מסחר בחוזים בני החלפה לפי תנאיהם. לכן אין צורך למצוא דווקא את הקונה המקורי של האופציה כדי לרכוש אותה לסגירה. מה שנדרש הוא חוזה מאותה סדרה וכמות מתאימה, לצד ביצוע שעודכן בחשבון.
אופציה על מניה לעומת כתב אופציה של החברה
כתב אופציה שהחברה הנפיקה עשוי להקנות זכות לרכוש מניות ממנה בתנאים שנקבעו במסמך ההנפקה. מימושו עשוי להשפיע על מספר המניות ועל הדילול בהתאם למבנה. באופציה בורסאית סטנדרטית על מניה, מימוש אינו שקול אוטומטית להנפקת מניות חדשות בידי החברה. ההבדל מסביר מדוע אין להשתמש במילה Warrant כתרגום אחיד לכל אופציה. יש גם שימושים אחרים במילה האנגלית, ולכן בודקים את המסמך ואת הנכס שנמסר. כותרת שבה מופיעה המילה מנפיק אינה מספיקה לבחירת מודל תמחור או לחישוב חשיפה לדילול.
דוגמה שמפרידה בין התפקידים
נניח שמשקיע קונה Call על מניית חברה במחיר מימוש 30, מכפיל 100 ופרמיה 1. ההוצאה הראשונית היא 100 דולר לפני עלויות. אם הוא מממש בהתאם לתנאים, עליו לשלם 3,000 דולר כנגד 100 המניות. מכאן לא נובע שהחברה קיבלה את פרמיית המסחר או שהיא התחייבה ישירות מול אותו משקיע במסגרת העסקה בבורסה. גם הבורסה אינה הופכת לבעלת המניות במקום הלקוח. בתרגיל אחר, כתב אופציה של החברה יכול לכלול כסף שמועבר לחברה בעת המימוש. משווים את זרמי המזומן לפי מסמכי שני המכשירים, ולא לפי הדמיון בשם.
מתרגלים אופציות ב־TRADE2
בדקו מבנים סטנדרטיים, סטרייקים, כמויות ותרחישי פקיעה.
איזה מסמך שייך לאיזו שאלה?
לזיהוי חברה מנפיקה של נייר קוראים את התשקיף או מסמך ההנפקה הרלוונטי. למאפייני אופציה סטנדרטית קוראים את מפרט המוצר ואת מסמכי הסיכונים. להודעת התאמה בעקבות מיזוג או פיצול מחפשים את הודעת המסלקה הספציפית. להרשאות ולתפעול בחשבון פונים למסמכי הברוקר. רשימת המקורות הזאת מונעת ערבוב בין אחריות תאגידית לבין סליקה וביצוע. בתרגול ב־TRADE2 אפשר לבחור נכס ולבחון אסטרטגיה, אבל לפני שמייחסים לצד כלשהו תשלום או התחייבות, מציירים לעצמכם רשימה של התפקידים ובודקים באיזה מסמך כל תפקיד מוגדר. אין להסיק אחריות משפטית מהכיתוב ליד לוגו המניה.
האם מסלקה מבטיחה רווח?
לא. תפקידה של מסלקה במבנה השוק אינו הבטחה שמחיר האופציה או נכס הבסיס יעלה. כדי לבדוק שההבחנה ברורה, צרו שתי עמודות: ביצוע ההתחייבויות החוזיות מצד אחד, ותוצאת ההשקעה מצד אחר. בתרחיש שבו Put שנרכש פוקע מחוץ לכסף, הקונה יכול לאבד את הפרמיה אף שמנגנון השוק פעל כמתוכנן. בתרחיש שבו כותב נדרש לרכוש מניות בסטרייק גבוה ממחיר השוק, קיום ההתחייבות עצמו יכול להיות המקור להפסד. כעת השוו למסמך של כתב אופציה שהחברה הנפיקה, וסמנו מי מקבל תשלום במימוש ואילו מניות נמסרות. אם אין מסמך שמאפשר לענות, לא מניחים שהמבנה זהה לאופציה בורסאית רגילה. הדוגמה מסבירה מדוע ניתוח החברה וניתוח המכשיר צריכים להיעשות בנפרד לפני חיבורם לאותה מסקנה.
ממושג לפוזיציה שאפשר לחשב
כדי לעבור מהגדרה להבנה מעשית, מתחילים מכרטיס עסקה כתוב. רושמים את נכס הבסיס, סוג האופציה, כיוון הפעולה, מספר החוזים, מחיר המימוש, מועד הפקיעה והמכפיל. מציינים גם אם העסקה פותחת יתרה חדשה או סוגרת יתרה קיימת. שני מסכים יכולים להציג אותו שם מניה אך להתייחס לחוזים שונים לחלוטין. לכן אין להסתפק בכותרת האסטרטגיה או בצבע הגרף. בודקים את השדות עצמם, ואז מסכמים את הזכויות וההתחייבויות שייווצרו בעקבות הביצוע. אם אחד השדות אינו ידוע, זהו נתון חסר בכרטיס העסקה ולא הזמנה להשלים אותו לפי דוגמה ממוצר אחר.
בדוגמאות כספיות מפרידים בין ציטוט ליחידה לבין הסכום לחשבון. מחיר אופציה של 2 דולר, במכפיל הנחה של 100 ובכמות של שלושה חוזים, פירושו 600 דולר לפני עלויות. המספר 2 אינו ההוצאה הכוללת, והמספר 600 אינו בהכרח ההפסד המרבי של כל מבנה שבו מופיעה האופציה. צריך לבדוק גם את הצד השני של העסקה, את יתר הרגליים ואת ההתחייבות במימוש. כאשר החוזה מותאם בעקבות אירוע חברה, לא מניחים שמספר היחידות למסירה נשאר זהה. בכל דוגמה במדריכים אלה המכפיל הוא הנחת תרגול מפורשת; המפרט של החוזה בפועל קובע את היחידות.
תרחיש פקיעה ומחיר סגירה הם שתי בדיקות שונות
גרף לפקיעה מתאר את התוצאה בתאריך ובתנאים שנבחרו לחישוב. מחיר סגירה לפני הפקיעה דורש ציטוט בשוק או מודל שמצהיר על הנחותיו. גם אם מחיר נכס הבסיס לא השתנה, מחיר האופציה עשוי להשתנות עקב זמן שנותר, תנודתיות, ריבית, חלוקות צפויות ותנאי נזילות. לכן לא מעבירים נקודה מגרף הפקיעה לדוח תשואה יומי כאילו הייתה מחיר ביצוע. רושמים בנפרד תוצאה מחושבת לפקיעה, אומדן לפני פקיעה ורווח או הפסד שנוצרו בעסקה שבוצעה. ההפרדה הזאת חשובה גם בתרגול שבו התשובה המספרית נראית פשוטה.
לצורך בדיקת ביצוע, משווים בין מחיר קנייה אפשרי למחיר מכירה אפשרי באותו זמן. מחיר האמצע הוא נקודת ייחוס שימושית, אך אינו אישור שמישהו מוכן לבצע בו את מלוא הכמות. מוסיפים עמלות, עלויות המרה במידת הצורך ואת ההשפעה האפשרית של מילוי חלקי. במבנה עם מספר רגליים בודקים את העלות הכוללת ואת הוראת הביצוע שנשלחה לברוקר. אין להציג צילום שרשרת כעסקה שהושלמה, ואין לחשב תשואה על בסיס התקבול בלבד בלי לזהות את ההון שהיה נדרש לשאת את ההתחייבות. בדוגמה לימודית ניתן להתעלם מעלויות, בתנאי שההנחה כתובה לצד התוצאה.
תרגול ובדיקת הבנה
פתחו גיליון ובו שלוש שורות של מחירי נכס בסיס: ירידה, מחיר ללא שינוי ועלייה. לכל שורה כתבו מה קורה לזכות החוזית, מה עשוי לקרות למחיר האופציה ומה יידרש בחשבון אם תהיה סליקה. בשלב הראשון החזיקו את הכמות ואת המפרט קבועים. בשלב השני שנו רק משתנה אחד, למשל מספר חוזים או מועד פקיעה, ובדקו מה נדרש לחשב מחדש. תרגול שמערבב כמה שינויים בבת אחת מקשה לזהות מה גרם לתוצאה. לצד כל מספר שמרו את הנוסחה, היחידות וההנחות, כדי שאפשר יהיה לבדוק את החשבון מחדש גם אחרי שהמסך השתנה.
בשלב האחרון הסבירו בקול את המונח המרכזי בלי להשתמש בשם האסטרטגיה כתחליף להסבר. ציינו מה ידוע בוודאות מתוך החוזה, מה תלוי במחיר עתידי ומה תלוי ביכולת לבצע הוראה בשוק. אם התשובה כוללת משפט כמו תמיד מרוויחים או אפשר לסגור בכל רגע, חזרו למפרט ולתרחיש קצה שמעמיד את המשפט לבדיקה. שמרו גם דוגמה שלא התאימה למסקנה הראשונה. המטרה היא ללמוד לזהות תנאים ומגבלות, ולא לצבור צילומי רווח. פרקי התרגול והחישוב הבסיסיים משותפים למדריכי הסדרה; ההגדרה, הדוגמאות והמשימות הייחודיות בכל מדריך מותאמות לנושא שלו.