תיקון הכותרת ומה באמת מוגבל
הכותרת הישנה אופציה בטיפול מוגבל נועדה בטקסט המקורי לתאר סיכון מוגבל, אך אינה שם ברור של מוצר. המושג המקצועי הנלמד כאן הוא פוזיציה שההפסד המרבי שלה מוגבל תחת תנאים מפורשים. מדובר בתכונה של מבנה העסקה, ולא בסגנון המימוש האמריקאי או האירופאי. גם Call אמריקאי שנרכש יכול להיות בעל סיכון המוגבל לפרמיה כל עוד בוחנים את האופציה הקנויה בפני עצמה לפני מימושה. לעומת זאת, כתיבה חשופה יכולה ליצור התחייבות גדולה בהרבה מהפרמיה. לכן השאלה הראשונה היא אילו זכויות והתחייבויות קיימות יחד, ולא איזה תואר מופיע בשם האופציה.
קניית אופציה והפסד הפרמיה
נניח קניית Call במחיר 3, מכפיל 100 וחוזה אחד. ההוצאה היא 300 דולר לפני עלויות. אם האופציה פוקעת ללא ערך, הסכום הזה אובד במלואו. העובדה שההפסד מוגבל אינה הופכת אותו לקטן ביחס לתקציב המשקיע, ואינה מגדילה את הסתברות הרווח. אם משתמשים במלוא החשבון לרכישת אופציות, תקרת הפסד של כל רגל עדיין יכולה להסתכם באובדן כל ההון שהוקצה. לאחר מימוש עשויה להיווצר פוזיציה אחרת, למשל החזקת מניות; הסיכון שלה צריך להימדד בנפרד. הגבלה שחושבה לאופציה אינה עוברת אוטומטית לכל יתרה שתיווצר בהמשך.
דוגמה למרווח חיוב
קונים Call בסטרייק 100 וכותבים Call באותה פקיעה ובסטרייק 110, באותו בסיס וביחס של אחד לאחד. נניח שהעלות נטו היא 4 ליחידה ומכפיל החוזה הוא 100. תקרת ההפסד המחושבת לפקיעה היא 400 דולר, ותקרת הרווח היא 600 דולר לפני עלויות. בפקיעה ב־105, ערך המרווח הוא 500 דולר ולכן הרווח הוא 100 דולר. בפקיעה ב־115, ערכו מוגבל ל־1,000 דולר ולכן הרווח נשאר 600. החישוב דורש ששתי הרגליים יתאימו בהיקף ובתנאי החוזה; הוא אינו מתאר רגל כתובה שנותרה לבדה אחרי סגירת הרגל הקנויה.
דוגמה למרווח אשראי
נניח כתיבת Put בסטרייק 100 וקניית Put בסטרייק 95 באותה פקיעה וביחס זהה. התקבול נטו הוא 1.50 ליחידה, כלומר 150 דולר במכפיל 100. רוחב המרווח הוא 5, ולכן ההפסד המרבי המחושב לפקיעה הוא 350 דולר לפני עלויות. התקבול הוא הרווח המרבי בתרחיש המתאים, ולא התקציב הנדרש כדי לשאת את כל המצבים התפעוליים. אם רגל אחת מוקצית והשנייה אינה ממומשת באופן מתואם, עלולות להיווצר יתרות זמניות שונות. לכן מוסיפים לחישוב התיאורטי בדיקה של טיפול בהקצאה, נזילות ומועדי הוראות, במיוחד כאשר שוק הבסיס אינו זמין למסחר.
מתרגלים אופציות ב־TRADE2
בדקו מבנים סטנדרטיים, סטרייקים, כמויות ותרחישי פקיעה.
איך בודקים שהגבול אמיתי?
בודקים את פונקציית התוצאה בטווח מחירים רחב, את הכמויות בכל רגל ואת מועדי הפקיעה. לאחר מכן שואלים מה קורה אם נסגרת רק רגל אחת, אם נשלחת הוראה שלא מתבצעת או אם נוצרת יתרת בסיס. סטופ אינו רכיב חוזי שמגביל הפסד באותה דרך כמו אופציה מגינה מתאימה. גם יתרת ביטחונות במסך אינה תקרת הפסד כלכלית. במעבדת האופציות של TRADE2 אפשר להזיז סטרייקים ולראות את גבולות התוצאה לפקיעה; יש לתעד בנפרד את הנחות הביצוע והסליקה. כאשר אי אפשר להראות את ההנחות שמחזיקות את הגבול, אין די בכינוי סיכון מוגבל כדי לקבוע מספר סופי.
בדיקת הבנה: שינוי כמות ברגל אחת
קחו את מרווח החיוב מהדוגמה והגדילו רק את הכמות ברגל הכתובה לשני חוזים. כעת אין התאמה מלאה בין זכות אחת לשתי התחייבויות, ולכן תקרת ההפסד הקודמת אינה תקפה. אין צורך להכיר שם של אסטרטגיה חדשה כדי לזהות את הבעיה: מחשבים את התשלום של כל רגל ומחברים לפי הכמות. לאחר מכן הגדילו את שתי הרגליים לשני חוזים ובדקו אילו סכומים הוכפלו. לבסוף הוסיפו עמלות וקראו להפרדה בין הפסד מרבי במודל לבין תוצאה אחרי עלויות. התרגיל מראה מדוע שמירת שם האסטרטגיה על המסך אינה שומרת על אותו סיכון כאשר משנים את הרכיבים שלה.
ממושג לפוזיציה שאפשר לחשב
כדי לעבור מהגדרה להבנה מעשית, מתחילים מכרטיס עסקה כתוב. רושמים את נכס הבסיס, סוג האופציה, כיוון הפעולה, מספר החוזים, מחיר המימוש, מועד הפקיעה והמכפיל. מציינים גם אם העסקה פותחת יתרה חדשה או סוגרת יתרה קיימת. שני מסכים יכולים להציג אותו שם מניה אך להתייחס לחוזים שונים לחלוטין. לכן אין להסתפק בכותרת האסטרטגיה או בצבע הגרף. בודקים את השדות עצמם, ואז מסכמים את הזכויות וההתחייבויות שייווצרו בעקבות הביצוע. אם אחד השדות אינו ידוע, זהו נתון חסר בכרטיס העסקה ולא הזמנה להשלים אותו לפי דוגמה ממוצר אחר.
בדוגמאות כספיות מפרידים בין ציטוט ליחידה לבין הסכום לחשבון. מחיר אופציה של 2 דולר, במכפיל הנחה של 100 ובכמות של שלושה חוזים, פירושו 600 דולר לפני עלויות. המספר 2 אינו ההוצאה הכוללת, והמספר 600 אינו בהכרח ההפסד המרבי של כל מבנה שבו מופיעה האופציה. צריך לבדוק גם את הצד השני של העסקה, את יתר הרגליים ואת ההתחייבות במימוש. כאשר החוזה מותאם בעקבות אירוע חברה, לא מניחים שמספר היחידות למסירה נשאר זהה. בכל דוגמה במדריכים אלה המכפיל הוא הנחת תרגול מפורשת; המפרט של החוזה בפועל קובע את היחידות.
תרחיש פקיעה ומחיר סגירה הם שתי בדיקות שונות
גרף לפקיעה מתאר את התוצאה בתאריך ובתנאים שנבחרו לחישוב. מחיר סגירה לפני הפקיעה דורש ציטוט בשוק או מודל שמצהיר על הנחותיו. גם אם מחיר נכס הבסיס לא השתנה, מחיר האופציה עשוי להשתנות עקב זמן שנותר, תנודתיות, ריבית, חלוקות צפויות ותנאי נזילות. לכן לא מעבירים נקודה מגרף הפקיעה לדוח תשואה יומי כאילו הייתה מחיר ביצוע. רושמים בנפרד תוצאה מחושבת לפקיעה, אומדן לפני פקיעה ורווח או הפסד שנוצרו בעסקה שבוצעה. ההפרדה הזאת חשובה גם בתרגול שבו התשובה המספרית נראית פשוטה.
לצורך בדיקת ביצוע, משווים בין מחיר קנייה אפשרי למחיר מכירה אפשרי באותו זמן. מחיר האמצע הוא נקודת ייחוס שימושית, אך אינו אישור שמישהו מוכן לבצע בו את מלוא הכמות. מוסיפים עמלות, עלויות המרה במידת הצורך ואת ההשפעה האפשרית של מילוי חלקי. במבנה עם מספר רגליים בודקים את העלות הכוללת ואת הוראת הביצוע שנשלחה לברוקר. אין להציג צילום שרשרת כעסקה שהושלמה, ואין לחשב תשואה על בסיס התקבול בלבד בלי לזהות את ההון שהיה נדרש לשאת את ההתחייבות. בדוגמה לימודית ניתן להתעלם מעלויות, בתנאי שההנחה כתובה לצד התוצאה.
תרגול ובדיקת הבנה
פתחו גיליון ובו שלוש שורות של מחירי נכס בסיס: ירידה, מחיר ללא שינוי ועלייה. לכל שורה כתבו מה קורה לזכות החוזית, מה עשוי לקרות למחיר האופציה ומה יידרש בחשבון אם תהיה סליקה. בשלב הראשון החזיקו את הכמות ואת המפרט קבועים. בשלב השני שנו רק משתנה אחד, למשל מספר חוזים או מועד פקיעה, ובדקו מה נדרש לחשב מחדש. תרגול שמערבב כמה שינויים בבת אחת מקשה לזהות מה גרם לתוצאה. לצד כל מספר שמרו את הנוסחה, היחידות וההנחות, כדי שאפשר יהיה לבדוק את החשבון מחדש גם אחרי שהמסך השתנה.
בשלב האחרון הסבירו בקול את המונח המרכזי בלי להשתמש בשם האסטרטגיה כתחליף להסבר. ציינו מה ידוע בוודאות מתוך החוזה, מה תלוי במחיר עתידי ומה תלוי ביכולת לבצע הוראה בשוק. אם התשובה כוללת משפט כמו תמיד מרוויחים או אפשר לסגור בכל רגע, חזרו למפרט ולתרחיש קצה שמעמיד את המשפט לבדיקה. שמרו גם דוגמה שלא התאימה למסקנה הראשונה. המטרה היא ללמוד לזהות תנאים ומגבלות, ולא לצבור צילומי רווח. פרקי התרגול והחישוב הבסיסיים משותפים למדריכי הסדרה; ההגדרה, הדוגמאות והמשימות הייחודיות בכל מדריך מותאמות לנושא שלו.