נכס הבסיס הוא נקודת הייחוס של החוזה
נכס בסיס הוא המניה, הקרן, המדד, החוזה העתידי או המשתנה הפיננסי שאליו קשורים תנאי האופציה. אופציה על מניה אינה המניה עצמה, ואופציה על מדד אינה יחידה שאפשר לקבל ממנה סל מניות בדרך זהה. צריך לזהות גם את המוצר המדויק ולא רק את התחום הכלכלי שלו. שתי אופציות יכולות לשקף חשיפה לאותו שוק ולכלול מועדי מסחר, מכפילים ושיטות סליקה שונים. מחזיק Call על מניה אינו מקבל זכויות הצבעה או דיבידנד רק מכוח החזקת האופציה. הזכות שלו היא הזכות שנקבעה בחוזה, למשך התקופה שנקבעה בו.
איך נכס הבסיס נכנס לחישוב?
בדוגמה לימודית של Call בסטרייק 100, שווי פנימי של האופציה בפקיעה הוא הגבוה מבין אפס לבין מחיר המניה פחות 100. אם המניה ב־108, השווי הפנימי הוא 8 ליחידה. במכפיל הנחה של 100 מדובר ב־800 דולר לחוזה. אם הפרמיה ששולמה הייתה 5, הרווח המחושב לפקיעה הוא 300 דולר לפני עלויות. ב־Put באותו סטרייק התוצאה מחושבת בכיוון ההפוך. אלה חישובי פקיעה, ולא הבטחה למחיר שניתן יהיה לקבל לפני הפקיעה. קודם מזהים את מחיר הבסיס הרלוונטי לחוזה, ורק אז מציבים אותו בנוסחה.
מחיר המניה אינו מחיר האופציה
תנועה של דולר במניה אינה מחייבת תנועה של דולר באופציה. לפני הפקיעה קיימים גם ערך זמן ורגישויות לתנודתיות ולמשתנים נוספים. Delta מסייעת לתאר רגישות מקומית למחיר הבסיס, אבל אינה קבועה לכל טווח המחירים. לדוגמה, באומדן מקומי עם דלתא 0.40, תנועה קטנה של דולר עשויה להיות קשורה לשינוי של כ־0.40 ליחידה כאשר שאר ההנחות נשמרות. אין להשתמש באותו אומדן לתנועה גדולה בלי לחשב מחדש. גם קריאת שני מחירים בזמנים שונים עלולה ליצור מסקנה שגויה על הקשר ביניהם. משווים ציטוטים עם חותמת זמן מתאימה.
מה מתקבל במימוש?
באופציה סטנדרטית על מניה בארצות הברית, החוזה בדרך כלל מתייחס ל־100 מניות, ומימוש או הקצאה מביאים לקבלתן או למסירתן לפי צד החוזה. יש חוזים מותאמים בעקבות אירועי חברה, ולכן בודקים את הנכס למסירה בפועל. באופציות מסוימות על מדדים, הסליקה היא כספית בהתאם לערך סליקה מוגדר. ערך זה אינו בהכרח הציטוט האחרון שהוצג בגרף. באופציה על חוזה עתידי, מימוש יכול ליצור יתרה בחוזה העתידי בהתאם למוצר. ההבדל חשוב לתכנון ההון ולהבנת החשיפה שתישאר אחרי שהאופציה חדלה להופיע בחשבון.
מתרגלים אופציות ב־TRADE2
בדקו מבנים סטנדרטיים, סטרייקים, כמויות ותרחישי פקיעה.
משימת זיהוי והשוואה
בחרו שתי אופציות הקשורות לאותו שוק ובנו טבלת מפרט: שם הבסיס, סימול, מכפיל, נכס למסירה, שעות מסחר ומנגנון סליקה. סמנו כל שדה שאינו ידוע מתוך המסך. לאחר מכן חשבו תרחיש פקיעה שבו כל בסיס עלה בשני אחוזים, ובדקו אם ההשוואה בין הרווחים בכלל נעשית באותן יחידות. אם לא, המירו לסכום ולחשיפה עקביים לפני השוואה. במערכת TRADE2 גרף הבסיס עוזר לראות תנועה, וגרף התוצאה עוזר לראות את המבנה. צריך לקרוא את שני הגרפים ביחד עם פרטי החוזים, משום שאף אחד מהם אינו תחליף למפרט.
האם אפשר להחליף בסיס דומה בתוך החישוב?
לא בלי לשנות את הנחות החוזה. מדד וקרן שעוקבת אחריו יכולים להיות קשורים מאוד ועדיין להיות נכסים שונים עם מחירים ויחידות שונים. אם אופציה מתייחסת לקרן, לא מציבים במקום מחירה את מספר הנקודות של המדד. אם היא מתייחסת לחוזה עתידי, בודקים איזה חודש מסירה הוא הבסיס. בנו דוגמה שבה מחיר המדד הוא 5,000 ומחיר קרן כלשהי הוא 500, והראו את הטעות שתתקבל אם מציבים את הראשון בסטרייק של השנייה. אחר כך הוסיפו שינוי של אחוז אחד בכל בסיס והשוו את ההפרש בדולרים רק לאחר הפעלת המכפילים המתאימים. ההשוואה מלמדת שמספר אחוזי תנועה דומה אינו מחליף זיהוי של נכס, יחידות ותנאי סליקה. כל שלושת הפרטים צריכים להופיע לפני שמתחילים לחשב רווח.
ממושג לפוזיציה שאפשר לחשב
כדי לעבור מהגדרה להבנה מעשית, מתחילים מכרטיס עסקה כתוב. רושמים את נכס הבסיס, סוג האופציה, כיוון הפעולה, מספר החוזים, מחיר המימוש, מועד הפקיעה והמכפיל. מציינים גם אם העסקה פותחת יתרה חדשה או סוגרת יתרה קיימת. שני מסכים יכולים להציג אותו שם מניה אך להתייחס לחוזים שונים לחלוטין. לכן אין להסתפק בכותרת האסטרטגיה או בצבע הגרף. בודקים את השדות עצמם, ואז מסכמים את הזכויות וההתחייבויות שייווצרו בעקבות הביצוע. אם אחד השדות אינו ידוע, זהו נתון חסר בכרטיס העסקה ולא הזמנה להשלים אותו לפי דוגמה ממוצר אחר.
בדוגמאות כספיות מפרידים בין ציטוט ליחידה לבין הסכום לחשבון. מחיר אופציה של 2 דולר, במכפיל הנחה של 100 ובכמות של שלושה חוזים, פירושו 600 דולר לפני עלויות. המספר 2 אינו ההוצאה הכוללת, והמספר 600 אינו בהכרח ההפסד המרבי של כל מבנה שבו מופיעה האופציה. צריך לבדוק גם את הצד השני של העסקה, את יתר הרגליים ואת ההתחייבות במימוש. כאשר החוזה מותאם בעקבות אירוע חברה, לא מניחים שמספר היחידות למסירה נשאר זהה. בכל דוגמה במדריכים אלה המכפיל הוא הנחת תרגול מפורשת; המפרט של החוזה בפועל קובע את היחידות.
תרחיש פקיעה ומחיר סגירה הם שתי בדיקות שונות
גרף לפקיעה מתאר את התוצאה בתאריך ובתנאים שנבחרו לחישוב. מחיר סגירה לפני הפקיעה דורש ציטוט בשוק או מודל שמצהיר על הנחותיו. גם אם מחיר נכס הבסיס לא השתנה, מחיר האופציה עשוי להשתנות עקב זמן שנותר, תנודתיות, ריבית, חלוקות צפויות ותנאי נזילות. לכן לא מעבירים נקודה מגרף הפקיעה לדוח תשואה יומי כאילו הייתה מחיר ביצוע. רושמים בנפרד תוצאה מחושבת לפקיעה, אומדן לפני פקיעה ורווח או הפסד שנוצרו בעסקה שבוצעה. ההפרדה הזאת חשובה גם בתרגול שבו התשובה המספרית נראית פשוטה.
לצורך בדיקת ביצוע, משווים בין מחיר קנייה אפשרי למחיר מכירה אפשרי באותו זמן. מחיר האמצע הוא נקודת ייחוס שימושית, אך אינו אישור שמישהו מוכן לבצע בו את מלוא הכמות. מוסיפים עמלות, עלויות המרה במידת הצורך ואת ההשפעה האפשרית של מילוי חלקי. במבנה עם מספר רגליים בודקים את העלות הכוללת ואת הוראת הביצוע שנשלחה לברוקר. אין להציג צילום שרשרת כעסקה שהושלמה, ואין לחשב תשואה על בסיס התקבול בלבד בלי לזהות את ההון שהיה נדרש לשאת את ההתחייבות. בדוגמה לימודית ניתן להתעלם מעלויות, בתנאי שההנחה כתובה לצד התוצאה.
תרגול ובדיקת הבנה
פתחו גיליון ובו שלוש שורות של מחירי נכס בסיס: ירידה, מחיר ללא שינוי ועלייה. לכל שורה כתבו מה קורה לזכות החוזית, מה עשוי לקרות למחיר האופציה ומה יידרש בחשבון אם תהיה סליקה. בשלב הראשון החזיקו את הכמות ואת המפרט קבועים. בשלב השני שנו רק משתנה אחד, למשל מספר חוזים או מועד פקיעה, ובדקו מה נדרש לחשב מחדש. תרגול שמערבב כמה שינויים בבת אחת מקשה לזהות מה גרם לתוצאה. לצד כל מספר שמרו את הנוסחה, היחידות וההנחות, כדי שאפשר יהיה לבדוק את החשבון מחדש גם אחרי שהמסך השתנה.
בשלב האחרון הסבירו בקול את המונח המרכזי בלי להשתמש בשם האסטרטגיה כתחליף להסבר. ציינו מה ידוע בוודאות מתוך החוזה, מה תלוי במחיר עתידי ומה תלוי ביכולת לבצע הוראה בשוק. אם התשובה כוללת משפט כמו תמיד מרוויחים או אפשר לסגור בכל רגע, חזרו למפרט ולתרחיש קצה שמעמיד את המשפט לבדיקה. שמרו גם דוגמה שלא התאימה למסקנה הראשונה. המטרה היא ללמוד לזהות תנאים ומגבלות, ולא לצבור צילומי רווח. פרקי התרגול והחישוב הבסיסיים משותפים למדריכי הסדרה; ההגדרה, הדוגמאות והמשימות הייחודיות בכל מדריך מותאמות לנושא שלו.