אסטרטגיות Barbell: השקעה בקצוות השוק

אסטרטגיית Barbell היא גישה לניהול תיק אג”ח, שבה המשקיע מחלק את השקעותיו בין אג”חים קצרי טווח ואג”חים ארוכי טווח, תוך הימנעות כמעט מוחלטת מאג”חים בינוניים. אסטרטגיה זו נועדה לנצל את היתרונות של שני הקצוות במטרה לשפר תשואה ולצמצם סיכון.

כיצד פועלת האסטרטגיה?

• אג”חים קצרי טווח: מספקים נזילות גבוהה ותשואה מיידית יחסית נמוכה. הם מגנים מפני עלייה פתאומית בריבית ומאפשרים למשקיע לנצל הזדמנויות השקעה חדשות.
• אג”חים ארוכי טווח: מציעים תשואה גבוהה יותר על פני זמן ומאפשרים למשקיע לנעול ריבית קבועה לתקופה ארוכה.

שילוב בין שני הקצוות מאפשר למשקיע ליהנות מגמישות ונזילות, תוך שמירה על פוטנציאל רווח גבוה יותר בטווח הארוך.

יתרונות אסטרטגיית Barbell

1. צמצום סיכון ריבית: האג”חים קצרי הטווח מפחיתים את הסיכון משינויים פתאומיים בריבית.
2. שיפור תשואה: האג”חים ארוכי הטווח מספקים תשואה גבוהה יותר, המאזנת את הרווחים הנמוכים מאג”חים קצרי הטווח.
3. גמישות: האג”חים קצרי הטווח מספקים למשקיע אפשרות לשנות את האסטרטגיה בהתאם לשינויים בשוק.
4. פיזור סיכונים: חלוקה בין שני קצוות השוק מספקת איזון בין יציבות וסיכון.

חסרונות

1. חשיפה לשינויים באינפלציה: האג”חים ארוכי הטווח עשויים לאבד מערכם הריאלי במקרה של עלייה באינפלציה.
2. ניהול מורכב: נדרש מעקב צמוד אחרי האג”חים קצרי הטווח כדי לנצל הזדמנויות בצורה מיטבית.
3. חוסר גיוון מלא: הימנעות מאג”חים בינוניים עשויה לפספס הזדמנויות שמציעות תשואה מאוזנת.

דוגמה ליישום אסטרטגיית Barbell

נניח שמשקיע מעוניין להשקיע 100,000 ש”ח:

• משקיע 50% (50,000 ש”ח) באג”חים קצרי טווח לפדיון בתוך שנה-שלוש שנים.
• משקיע 50% (50,000 ש”ח) באג”חים ארוכי טווח לפדיון של עשר שנים ומעלה.

כאשר האג”חים קצרי הטווח מגיעים לפדיון, המשקיע יכול לגלגל את הכסף לאג”חים חדשים קצרי טווח או לנצל אותו להשקעות אחרות.

מתי כדאי להשתמש באסטרטגיה זו?

1. בתקופות של חוסר ודאות כלכלית, כאשר קיים קושי לחזות את כיוון הריבית.
2. עבור משקיעים שמחפשים איזון בין תשואה בטווח הקצר לבין רווחיות בטווח הארוך.
3. כאשר המשקיע מעוניין לשלב בין גמישות ונזילות לבין נעילת ריבית לטווח הארוך.

מסקנה

אסטרטגיית Barbell מתאימה למשקיעים שמבקשים לנהל תיק השקעות דינמי המשלב בין יציבות וגמישות. השימוש בה מאפשר למקסם את היתרונות של האג”חים קצרי וארוכי הטווח, תוך צמצום החשיפה לסיכונים בשוק תנודתי.