תנאים הם תוכן החוזה, לא סוג נוסף של אופציה
הכותרת הכללית תנאים אינה מונח שמגדיר אסטרטגיה עצמאית. בהקשר של אופציות, השאלה המעשית היא אילו פרטים קובעים את הזכות שנרכשה ואת ההתחייבות שנכתבה. הרשימה מתחילה בסוג Call או Put, בסיס, סטרייק ופקיעה, וממשיכה במכפיל, סגנון מימוש, נכס למסירה ושיטת סליקה. לצד אלה קיימים כללי מסחר ושירות של הבורסה והברוקר. לכן יש להבחין בין תנאי החוזה לבין הרשאה בחשבון או עמלה מסחרית. שינוי בעמלה אינו משנה את הזכות החוזית, ואישור למסחר אינו משנה את הנזק האפשרי בתרחיש מסוים.
שם דומה, זכויות שונות
נניח שתי אופציות על חשיפה מנייתית דומה. אחת מאפשרת מימוש לפני הפקיעה ומסירת מניות; השנייה ניתנת למימוש רק במועד המוגדר ונפרעת בכסף. גם אם שתיהן מוצגות באותה שורת חיפוש, הן אינן יוצרות אותה יתרה אחרי מימוש. בתרגיל אחר, חוזה רגיל במכפיל 100 וחוזה מותאם יכולים להציג סטרייק דומה אך נכס למסירה שונה. ההשוואה הנכונה אינה נעשית לפי שם המניה בלבד. צריך לפתוח את המפרט, לזהות את ההבדלים ולחשב לפי היחידות החוזיות. נתון שאינו מופיע בכותרת של שרשרת האופציות עדיין יכול להיות מהותי לתוצאה.
זמן החוזה וזמן הברוקר
מועד פקיעה, שעת סיום המסחר ושעת קבלת הוראות מימוש אצל הברוקר הם נתונים נפרדים. אין להעתיק שעת חיתוך ממוצר אחר או מחשבון אחר. גם ההבדל בין ימי עסקים לימים קלנדריים חשוב כאשר בונים תהליך סגירה או מכינים מזומן לסליקה. לפני אירוע חברה בודקים אם פורסמה הודעת התאמה ואם סימול החוזה השתנה. לפני פקיעה בודקים מה יקרה אם לא תישלח הוראה. תהליך אוטומטי אפשרי אינו תחליף להבנת המנגנון, במיוחד כאשר המסחר בנכס הבסיס הושהה או כאשר המחיר נע קרוב לסטרייק בסיום היום.
דוגמה לקריאת עלות והתחייבות
בכרטיס לימודי נרשמים Put, סטרייק 40, שני חוזים, מכפיל 100 ופרמיה 1.50. קונה משלם 300 דולר לפני עלויות. כותב מקבל אותו סכום, אך עשוי להידרש לקניית 200 מניות בסטרייק, כלומר לשלם 8,000 דולר תמורת המניות אם תהיה הקצאה. שני הסכומים מתארים דברים שונים: האחד הוא תשלום הפרמיה, והאחר הוא זרם מזומן אפשרי במימוש. בתרחיש פקיעה של 35, שווי ההתחייבות הכלכלית הוא 1,000 דולר, והפסד הכותב לאחר הפרמיה הוא 700 דולר. הכותרת של המבנה לבדה אינה מספקת אף אחד מהחישובים האלה.
מתרגלים אופציות ב־TRADE2
בדקו מבנים סטנדרטיים, סטרייקים, כמויות ותרחישי פקיעה.
רשימת בדיקה ששומרת על סדר העבודה
בנו כרטיס שבו כל תנאי מופיע עם המקור שלו: מפרט בורסה, הודעת מסלקה או מסמך שירות של הברוקר. ליד כל מקור רשמו תאריך בדיקה ואת סימול הסדרה. בשלב הבא הוסיפו מה קורה אם מחזיקים עד הסוף, מה נדרש כדי לסגור קודם ומה עושים במקרה של ביצוע חלקי. אין צורך להחליט על מסחר כדי להשלים את הכרטיס; זוהי בדיקת הבנה. במעבדת האופציות של TRADE2 אפשר לתרגל את החשבון ואת השפעת הסטרייקים, ובהמשך להשוות את הנחות המודל למסמך החוזה. כאשר יש סתירה, המודל דורש תיקון או הבהרה לפני שמסיקים ממנו מסקנה.
מה עושים כששדה במפרט חסר?
מסמנים אותו כחסר ושואלים אם אפשר להשלים את החישוב בלעדיו. לדוגמה, אם ידועים הפרמיה והכמות אך המכפיל לא אומת, אפשר לכתוב נוסחה אך עדיין לא סכום כספי סופי. אם סגנון המימוש לא ידוע, לא מסיקים שאין הקצאה מוקדמת. הכינו בתרגיל שתי גרסאות של אותו כרטיס, האחת עם סליקה כספית והאחרת עם מסירת מניות, וכתבו מה ישתנה ביום המימוש. לאחר מכן הסתירו בכוונה את שעת החיתוך של הברוקר ובדקו איזו פעולה כבר אינה ניתנת לתכנון מדויק. מטרת התרגיל היא לזהות את הנתון שעוצר החלטה מסוימת. אין צורך להמציא מחיר או שעה כדי להציג תשובה שלמה לכאורה; תשובה שמציינת בדיוק מה חסר מועילה יותר לחזרה על הבדיקה בהמשך.
ממושג לפוזיציה שאפשר לחשב
כדי לעבור מהגדרה להבנה מעשית, מתחילים מכרטיס עסקה כתוב. רושמים את נכס הבסיס, סוג האופציה, כיוון הפעולה, מספר החוזים, מחיר המימוש, מועד הפקיעה והמכפיל. מציינים גם אם העסקה פותחת יתרה חדשה או סוגרת יתרה קיימת. שני מסכים יכולים להציג אותו שם מניה אך להתייחס לחוזים שונים לחלוטין. לכן אין להסתפק בכותרת האסטרטגיה או בצבע הגרף. בודקים את השדות עצמם, ואז מסכמים את הזכויות וההתחייבויות שייווצרו בעקבות הביצוע. אם אחד השדות אינו ידוע, זהו נתון חסר בכרטיס העסקה ולא הזמנה להשלים אותו לפי דוגמה ממוצר אחר.
בדוגמאות כספיות מפרידים בין ציטוט ליחידה לבין הסכום לחשבון. מחיר אופציה של 2 דולר, במכפיל הנחה של 100 ובכמות של שלושה חוזים, פירושו 600 דולר לפני עלויות. המספר 2 אינו ההוצאה הכוללת, והמספר 600 אינו בהכרח ההפסד המרבי של כל מבנה שבו מופיעה האופציה. צריך לבדוק גם את הצד השני של העסקה, את יתר הרגליים ואת ההתחייבות במימוש. כאשר החוזה מותאם בעקבות אירוע חברה, לא מניחים שמספר היחידות למסירה נשאר זהה. בכל דוגמה במדריכים אלה המכפיל הוא הנחת תרגול מפורשת; המפרט של החוזה בפועל קובע את היחידות.
תרחיש פקיעה ומחיר סגירה הם שתי בדיקות שונות
גרף לפקיעה מתאר את התוצאה בתאריך ובתנאים שנבחרו לחישוב. מחיר סגירה לפני הפקיעה דורש ציטוט בשוק או מודל שמצהיר על הנחותיו. גם אם מחיר נכס הבסיס לא השתנה, מחיר האופציה עשוי להשתנות עקב זמן שנותר, תנודתיות, ריבית, חלוקות צפויות ותנאי נזילות. לכן לא מעבירים נקודה מגרף הפקיעה לדוח תשואה יומי כאילו הייתה מחיר ביצוע. רושמים בנפרד תוצאה מחושבת לפקיעה, אומדן לפני פקיעה ורווח או הפסד שנוצרו בעסקה שבוצעה. ההפרדה הזאת חשובה גם בתרגול שבו התשובה המספרית נראית פשוטה.
לצורך בדיקת ביצוע, משווים בין מחיר קנייה אפשרי למחיר מכירה אפשרי באותו זמן. מחיר האמצע הוא נקודת ייחוס שימושית, אך אינו אישור שמישהו מוכן לבצע בו את מלוא הכמות. מוסיפים עמלות, עלויות המרה במידת הצורך ואת ההשפעה האפשרית של מילוי חלקי. במבנה עם מספר רגליים בודקים את העלות הכוללת ואת הוראת הביצוע שנשלחה לברוקר. אין להציג צילום שרשרת כעסקה שהושלמה, ואין לחשב תשואה על בסיס התקבול בלבד בלי לזהות את ההון שהיה נדרש לשאת את ההתחייבות. בדוגמה לימודית ניתן להתעלם מעלויות, בתנאי שההנחה כתובה לצד התוצאה.
תרגול ובדיקת הבנה
פתחו גיליון ובו שלוש שורות של מחירי נכס בסיס: ירידה, מחיר ללא שינוי ועלייה. לכל שורה כתבו מה קורה לזכות החוזית, מה עשוי לקרות למחיר האופציה ומה יידרש בחשבון אם תהיה סליקה. בשלב הראשון החזיקו את הכמות ואת המפרט קבועים. בשלב השני שנו רק משתנה אחד, למשל מספר חוזים או מועד פקיעה, ובדקו מה נדרש לחשב מחדש. תרגול שמערבב כמה שינויים בבת אחת מקשה לזהות מה גרם לתוצאה. לצד כל מספר שמרו את הנוסחה, היחידות וההנחות, כדי שאפשר יהיה לבדוק את החשבון מחדש גם אחרי שהמסך השתנה.
בשלב האחרון הסבירו בקול את המונח המרכזי בלי להשתמש בשם האסטרטגיה כתחליף להסבר. ציינו מה ידוע בוודאות מתוך החוזה, מה תלוי במחיר עתידי ומה תלוי ביכולת לבצע הוראה בשוק. אם התשובה כוללת משפט כמו תמיד מרוויחים או אפשר לסגור בכל רגע, חזרו למפרט ולתרחיש קצה שמעמיד את המשפט לבדיקה. שמרו גם דוגמה שלא התאימה למסקנה הראשונה. המטרה היא ללמוד לזהות תנאים ומגבלות, ולא לצבור צילומי רווח. פרקי התרגול והחישוב הבסיסיים משותפים למדריכי הסדרה; ההגדרה, הדוגמאות והמשימות הייחודיות בכל מדריך מותאמות לנושא שלו.