התשובה לשאלה
סטרייק הוא המחיר החוזי לחישוב הזכות, והוא שונה מן הפרמיה המשולמת עבור האופציה. בקול בודד מחיר האיזון בפקיעה כולל את הסטרייק ואת הפרמיה; בפוט מפחיתים את הפרמיה מן הסטרייק. את הסכומים הכוללים מחשבים עם המכפיל והכמות. איזון בפקיעה אינו מחיר יציאה לפני הפקיעה.
סטרייק מתאים נבחר יחד עם פרמיה ופקיעה
הסטרייק קובע מחיר חוזי, והפרמיה קובעת כמה משלמים בעד הזכות או מקבלים בעד ההתחייבות. אי אפשר לבחור סטרייק בלי לתאר מה רוצים להשיג ומתי. בקניית הגנה בוחנים מאיזו רמת מחיר רוצים להתחיל לקבל תשלום; בכתיבת פוט שואלים אם מוכנים לקנות את המניות במחיר הזה. בשני המקרים מוסיפים את הפרמיה ואת הכמות כדי להבין את התוצאה הכספית.
כדי להשוות סטרייקים בונים טבלה באותה פקיעה. לצד כל סטרייק רושמים ציטוט, מכפיל, דלתא ועלות ביצוע, ובוחרים אם משווים חוזה יחיד או תקציב זהה. יעד טכני יכול לתאר תרחיש במניה, אבל אינו מבטיח שהאופציה תכסה את עלותה. בודקים גם מצב שבו היעד מושג מאוחר מדי ומצב שבו המחיר אינו מגיע אליו. בחירה בחוזה זול יותר יכולה להרחיק את נקודת האיזון, ולכן אינה בהכרח הפחתת סיכון. המסקנה צריכה להסביר את הפשרה בין מחיר הזכות, מרחק המימוש וזמן ההחזקה.
מחיר חוזי לעומת מחיר שמשלמים עכשיו
מחיר המימוש הוא המחיר המשמש לחישוב הזכות או ההתחייבות בחוזה. הפרמיה היא מחיר האופציה עצמה. בקול פיזי, מימוש מחייב תשלום של הסטרייק כפול יחידות המסירה, בנוסף לפרמיה שכבר שולמה. בפוט הוא משמש בסיס לתמורה ממכירת היחידות. אי אפשר להשוות פרמיה לסטרייק בלי לציין מה כל מספר מודד. שני חוזים באותה פקיעה ובסטרייקים שונים הם זכויות שונות ולכן גם מחיריהם ורגישויותיהם שונים. סדרת חוזה מזוהה באמצעות מכלול הנתונים, לא רק באמצעות הסטרייק.
בחירה מתחילה ממטרה ומתקציב
אין מחיר מימוש אחד שהוא הנכון לכל משקיע. קונה הגנה בודק איזו ירידה בתיק הוא מוכן לשאת לפני שהפוט מתחיל לשלם. קונה קול בוחן את ההפסד הכספי, את נקודת האיזון ואת הצורך בתנועה עד תאריך נתון. כותב פוט בודק אם הוא מוכן לקנות את הנכס בפועל בסטרייק ומה תהיה העלות נטו לאחר הפרמיה. מי שבונה מרווח בודק גם את הסטרייק השני. רמת מחיר שנראית מעניינת בגרף אינה מספיקה כדי לבחור חוזה בלי לדעת מה תקציב העסקה ומה תוצאתה בכמה תרחישים.
משווים חוזים על בסיס עקבי
בונים טבלה עם סטרייק, פרמיה, מרווח קנייה ומכירה, זמן, דלתא ומכפיל. אם משווים חוזה יחיד לכל חלופה, הסיכון הכספי עשוי להשתנות. אם משווים באותו תקציב, מספר החוזים עשוי להשתנות. יש לתאר את בסיס ההשוואה ולשמור אותו לאורך החישוב. בקול בודד, איזון בפקיעה הוא סטרייק ועוד פרמיה ליחידה, לפני עלויות; בפוט זה סטרייק פחות פרמיה. אלו נוסחאות פשוטות שאינן מתארות מחיר מכירה מוקדמת. גם ההסתברות לסיום בתוך הכסף שונה מן ההסתברות לרווח אחרי התשלום.
מה אפשר להסיק מניתוח טכני
תמיכה, התנגדות או יעד יכולים לשמש לתיאור תרחיש בנכס, אך הם אינם משנים את תנאי האופציה. אם מציבים יעד מחיר, בודקים האם ההגעה אליו בזמן המתוכנן בכלל מספיקה לכיסוי הפרמיה. מוסיפים תרחיש שבו המחיר עובר את הרמה וחוזר, ותרחיש שבו הוא מגיע אליה מאוחר מדי. רמת מחיר שזוהתה לאחר מעשה אינה בדיקה של שיטת בחירה. מתעדים את הנחות הכניסה לפני ההמשך. אם לא קיים ציטוט סביר בסטרייק הרצוי, הבחירה התיאורטית עשויה להיות לא ישימה במחיר שבו חושב הגרף.
לומדים ומתרגלים אופציות ב־TRADE2
מהבנת החוזה ועד בניית אסטרטגיה ובדיקת תרחישים.
דוגמה מספרית: הנחות ויחידות
כל המספרים כאן מומצאים לצורך הלימוד. בדוגמה הבסיסית מחיר מימוש 100, פרמיה 4 ליחידה וכמות 2 חוזים. מכפיל ציטוט 100 משמש רק כאשר מדובר בחוזה מניה סטנדרטי. עמלות, מסים ודיבידנדים אינם מחושבים, אלא אם נאמר אחרת. מצב פקיעה מחושב אחרי שנקבע מחיר הסליקה, ואינו הערכת שווי בתאריך מוקדם יותר. התרחישים נבחרו כדי להראות גם תוצאה נוחה וגם תוצאה שאינה נוחה, ולא משום שהם תחזית לגבי נכס אמיתי.
מחשבים את התוצאה צעד אחר צעד
בודקים קניית 2 חוזי קול עם סטרייק 100 ופרמיה 4. תזרים הפרמיה בכניסה הוא 800, עלות זכות. בשלושת מחירי הסליקה 88, 100 ו־112, התוצאות נטו הן בהתאמה -800, -800 ו־1600, לפני עלויות. נקודת האיזון בפקיעה לחוזה הבודד היא 104 ליחידת נכס. תשלום פנימי של אפס אינו מוחק את הפרמיה מן החשבון; הוא משאיר לקונה הפסד בגובה העלות ולכותב רווח ברכיב האופציה לפי הנחות התרגיל. אם החוזה נמסר פיזית, צריך לתאר גם את המניות שנוצרו או שנמסרו ואת המזומן הנגדי.
| מחיר נכס בפקיעה | ערך פנימי ליחידה | תשלום פנימי לכל הכמות | רווח / הפסד בפוזיציה |
|---|---|---|---|
| 88 | 0 | 0 | -800 |
| 100 | 0 | 0 | -800 |
| 112 | 12 | 2,400 | 1,600 |
איך לפרש את המספרים ומה עדיין חסר
לבדיקת החישוב מחליפים תחילה את הכמות לחוזה אחד ומשאירים את כל המחירים זהים. כל סכומי הפוזיציה צריכים להשתנות ביחס ישר לכמות, בעוד נקודת האיזון ליחידה נשארת 104. לאחר מכן משנים את הפרמיה בלבד ומחשבים נקודת איזון חדשה. זהו ההבדל בין שינוי בכספיות לבין שינוי במחיר הכניסה. עכשיו נסו לסגור יום לפני הפקיעה: אין די בטבלה, כי האופציה עדיין יכולה לשאת ערך חיצוני, ונדרש מחיר מכירה או קנייה אפשרי. טבלת הפקיעה אינה תחזית של מסלול השווי בדרך, אינה כוללת מס ואינה מבטיחה יכולת ביצוע במחיר אמצע. גם בכתיבה מגובה יש לספור נכסי בסיס והון בנפרד לפני שמסיקים סיכון לתיק.
משנים תנאי אחד ומסבירים את ההבדל
מתחילים משלושה מצבים מוגדרים היטב: תרחיש נוח, מצב ביניים ותוצאה שאינה נוחה למחזיק. בכל מצב משאירים את מספר החוזים ואת יתר הנחות הדוגמה כפי שהוגדרו, כדי שהשוואת הסכומים תהיה בעלת משמעות. אחר כך חוזרים על הבדיקה עם שינוי אחד בלבד, כגון זמן, מחיר או עלות ביצוע. אם מחליפים גם את הכמות וגם את הסטרייק, קשה לדעת איזה שינוי גרם לתוצאה. כותבים ליד כל שורה האם היא תשלום חוזי, אומדן שווי או סכום שניתן היה לבצע בשוק.
השלב החשוב הוא לחפש דוגמה נגדית למסקנה הראשונית. אם הטענה היא שהנכס חייב לעלות כדי שהעסקה תרוויח, בודקים את תאריך היציאה ואת הרכיבים הנוספים לפני שמאשרים אותה. אם הטענה היא שהון קטן מבטיח הפסד קטן, מחשבים את אחוז ההפסד ואת סכום הכסף בנפרד. לא בוחרים רק תרחיש שבו המוצר נראה מוצלח. לבסוף מציינים אילו תוצאות כלל אינן ניתנות לחישוב מהקלטים: שווי לפני פקיעה דורש תמחור נוסף, והשלכת מס מחייבת מסגרת חוקית. חוסר כזה צריך להישאר גלוי במקום להתמלא במספר משוער ללא הסבר.
משימת עבודה: השוואת תרחישים
השאלה המרכזית במדריך היא Strike Price: מחיר המימוש והקשר לנקודת האיזון. בנו דף עבודה שבו מופיעים נכס, סוג חוזה, צד העסקה, פקיעה, סטרייק, פרמיה, מכפיל וכמות. ליד כל מספר כתבו אם מקורו במפרט, בציטוט או בהנחה לצורך התרגיל. לאחר מכן העתיקו את שורת התוצאה המתאימה מן הדוגמה וחישבו אותה מחדש בלי להסתמך על הסכום המודפס.
כעת התמקדו בהשוואת תרחישים. השאירו את תנאי הדוגמה קבועים ושנו פרט אחד בלבד. הסבירו במילים מה השתנה ומה נשאר אותו דבר. אם בחרתם מחיר יציאה לפני הפקיעה, אל תשתמשו בערך הפנימי בלבד: ציינו במפורש מחיר אופציה משוער ואת הסיבה לבחירתו. בסיום כתבו איזה נתון חסר כדי להפוך את החישוב לעסקה אמיתית, ומה תהיה ההחלטה אם מחיר הביצוע יהיה פחות טוב מההנחה. התשובה צריכה להתייחס לזכות, להון ולזמן, ולא רק לצבע הרווח בטבלה.
מה בדיוק נבדק בדוגמה
המספרים במדריך הם נתוני תרגיל, ואינם ציטוט של נייר מסוים או הצעה לפתוח עסקה. תרחיש פקיעה משתמש בתשלום החוזי לאחר שנקבע מחיר סליקה, בעוד תמחור לפני פקיעה דורש הנחות נוספות. לא מחליפים בין השניים. אם מופיע סכום ליחידה, ממירים אותו לסכום פוזיציה רק בעזרת הכמות והמכפיל שהוגדרו. באופציות לעובדים היחידה היא הזכות שניתנה בהסכם, ובחוזה מותאם יחידות המסירה דורשות בדיקה נפרדת. תרגיל מוצלח מאפשר לקורא לזהות מה ידוע מראש, מה הונח ומה עדיין חסר, גם בלי לקבל את התוצאה המספרית המוצגת כאמת על השוק.
בדיקה עצמית ושמירת מסקנה
לאחר הקריאה כתבו במילים שלכם מה הפעולה מקנה ומה עלול לקרות אם התרחיש אינו מתממש. בחרו שורה אחת מן החישוב ובצעו אותה מחדש, כולל סימן, יחידה וכמות. אחר כך שנו נתון אחד ובדקו אם השתנתה רק התוצאה או גם המסקנה העקרונית. שמרו את הגרסה המקורית ואת הגרסה החדשה לצד תאריך הבדיקה. שאלה שנותרה פתוחה אינה מחייבת לנחש תשובה: רושמים איזה מקור או נתון נדרש כדי להשלים אותה. המטרה היא יכולת להסביר את הקשר בין תנאי החוזה להחלטה, ולא רק לזכור הגדרה או להציג גרף בעל רווח חיובי.