איגרת חוב מבוססת הכנסה (revenue bond)

איגרת חוב מבוססת הכנסה (Revenue Bond) היא סוג של איגרת חוב שמנפיקה רשות ציבורית, ממשלה או ארגון ציבורי למימון פרויקטים או תשתיות, כאשר ההחזר על האיגרת מבוסס על הכנסות עתידיות שמתקבלות מהפרויקט או מהשירותים שהפרויקט מספק. כלומר, תשלומי הריבית והקרן על האיגרת לא מגיעים ממסים כלליים, אלא מההכנסות שנוצרות ישירות מהפרויקט או מהשירותים שהממשלה או הרשות מציעה.

איגרת חוב מבוססת הכנסה היא אמצעי מימון שבו ההחזר על ההשקעה לא תלוי במקורות מימון חיצוניים, אלא בכספים שיתקבלו ישירות מההכנסות שהפרויקט יפיק, כמו אגרות, שכר או דמי שימוש.

איך זה עובד?

1. הכנסות ממקור ספציפי:
   לדוגמה, פרויקט תחבורתי כמו גשר או מנהרה עשוי להיות ממומן על ידי איגרת חוב מבוססת הכנסה, כאשר ההכנסות שיתקבלו מדמי שימוש (כמו אגרות מעבר) ישמשו להחזר הריבית והקרן על האיגרת.
2. אחריות להחזר:
   החזרי הקרן והריבית אינם מבוססים על תקציב כללי של הממשלה או הרשות, אלא על ההכנסות הצפויות מהשירות או מהפרויקט. אם ההכנסות לא עומדות בציפיות, עשוי להיות קושי בהחזר החוב.
3. הנפקת האיגרת:
   הרשות המנפיקה את האיגרת (כגון עירייה או מדינה) מקצה את ההכנסות מהפרויקט הספציפי לטובת החזר החוב. כל עוד הפרויקט מייצר את ההכנסות הצפויות, המשקיעים יקבלו את התשלומים.

יתרונות של איגרת חוב מבוססת הכנסה:

1. ללא סיכון מיסים:
   משקיעים יכולים להרגיש בנוח להשקיע באיגרת חוב כזו, כי הם יודעים שהתשלום לא תלוי בהכנסות ממסים ציבוריים או בהוצאות שוטפות של הממשלה, אלא בהכנסות ממקור ספציפי.
2. פוטנציאל להשקעות בתשתיות:
   איגרות חוב כאלה מאפשרות מימון פרויקטים ציבוריים חשובים כמו תחבורה, מים, חינוך ובריאות, על ידי תשלום שמבוסס על הכנסות מהשירותים או המתקנים עצמם.
3. פחות תחרות עם תקציבי הממשלות:
   מכיוון שההכנסות מקורן מהפרויקטים עצמם ולא ממסים כלליים, יש פחות סיכון של תחרות עם משאבים אחרים במערכת הממשלתית (למשל, כאשר יש צורך לממן פרויקטים אחרים).

חסרונות של איגרת חוב מבוססת הכנסה:

1. סיכון תזרימי:
   אם ההכנסות מהפרויקט אינן מגיעות לציפיות או אם יש ירידה בביקוש לשירותים (למשל, ירידה בכמות הנוסעים בתחבורה ציבורית), אזי ההכנסות לא יספיקו כדי להחזיר את החוב, ויכולות להיווצר בעיות פיננסיות.
2. סיכון תלות בפרויקט ספציפי:
   איגרת חוב מבוססת הכנסה היא תלויה ישירות בפרויקט או בשירות שממומן, ולכן יש סיכון גבוה אם לא מתקיימת צמיחה בכמות המשתמשים או אם יש בעיות בביצוע הפרויקט.
3. פחות גמישות פיננסית:
   אם יש עיכוב בהשגת ההכנסות הצפויות, הרשות המנפיקה את האיגרת עלולה להיתקל בקשיים בהחזר החוב, ואין לה את הגמישות לגייס כספים ממקורות אחרים במקרה של כשלון.

דוגמאות לאיגרת חוב מבוססת הכנסה:

1. איגרת חוב למימון גשר או מנהרה:
   אם עיריית ניו יורק מעוניינת להקים גשר חדש, היא יכולה להנפיק איגרת חוב מבוססת הכנסה, כאשר ההחזר על האיגרת יהיה מבוסס על אגרות הדרך שמשלמים הנוסעים בגשר.
2. איגרת חוב למימון מערכת תחבורה ציבורית:
   עירייה עשויה להנפיק איגרת חוב מבוססת הכנסה למימון פרויקט תחבורה ציבורית, כאשר החזרי הקרן והריבית יגיעו מההכנסות שמתקבלות ממכירת כרטיסים למערכת התחבורה.
3. איגרת חוב למימון מתקני מים:
   רשות מקומית עשויה להנפיק איגרת חוב מבוססת הכנסה למימון מערכת מים או תשתיות ניקוי מים, כאשר ההכנסות יגיעו מתשלומים לצריכת מים.

סיכום

איגרת חוב מבוססת הכנסה היא מכשיר פיננסי המאפשר למימון פרויקטים ציבוריים בעזרת הכנסות שיגיעו ישירות מהשירותים או המתקנים עצמם, כמו דמי שימוש, אגרות, או מכירת שירותים. היתרון שלה הוא בכך שהיא אינה תלויה במסים או בתקציב הכללי של הממשלה, אך חסרונה הוא תלות ישירה בהכנסות הפרויקט, דבר שמגדיל את הסיכון אם הכנסות אלו אינן עומדות בציפיות.