מהם העקרונות המרכזיים של תיאוריית קיינס וכיצד הם משפיעים על מדיניות פיסקלית?

תיאוריית קיינס, או בשמה המלא תיאוריית הכלכלה הקיינסיאנית, פותחה על ידי הכלכלן הבריטי ג’ון מיינרד קיינס בשנות ה־30 של המאה ה־20 – בתגובה לשפל הכלכלי הגדול. קיינס שינה את פני הכלכלה המודרנית בכך שטען שהשוק אינו תמיד מצליח להגיע לשיווי משקל באופן טבעי, ושיש צורך במעורבות ממשלתית אקטיבית כדי לייצב את המשק.

🧠 העקרונות המרכזיים של תיאוריית קיינס

1. ביקוש אפקטיבי (Effective Demand) הוא הכוח המניע את הפעילות הכלכלית

• קיינס טען שמה שקובע את רמת התעסוקה והצמיחה הוא הביקוש הכולל (Total Demand) – ולא רק ההיצע.
• כאשר הביקוש נמוך – המשק עלול להיקלע לאבטלה גבוהה, גם אם כוחות השוק “אמורים” לתקן את עצמם.

2. השוק אינו מתאזן תמיד לבד

• הכלכלה יכולה להישאר בתת-תעסוקה לאורך זמן.
• קיינס התנגד לרעיון שהשוק החופשי תמיד יוביל לשיווי משקל מלא בתעסוקה.

3. החיסכון עלול להזיק לצמיחה בטווח הקצר

• תופעת “פרדוקס החיסכון”: כשכולם חוסכים בו-זמנית, הביקוש הכולל יורד → התפוקה יורדת → גם החיסכון הכולל יורד.
• לכן, חיסכון עודף בתקופות משבר עלול להעמיק את המיתון.

4. מעורבות ממשלתית נחוצה כדי לייצב את הכלכלה

• קיינס הדגיש את הצורך של המדינה להתערב באמצעות מדיניות פיסקלית (תקציבית) – במיוחד בזמני מיתון.
• על הממשלה להגדיל הוצאות או להפחית מיסים כדי להעלות את הביקוש ולצמצם אבטלה.

5. השקעות לא תמיד מגיבות לריבית

• השקעות פרטיות אינן מושפעות רק מהריבית, אלא גם מ”הציפיות” של יזמים, מה שהופך את המערכת לפחות יציבה ממה שהניחו כלכלנים קלאסיים.

💰 השפעת תיאוריית קיינס על המדיניות הפיסקלית

תיאוריית קיינס היוותה בסיס למה שנקרא כיום מדיניות פיסקלית אקטיבית, הכוללת:

✅ הרחבה פיסקלית בזמני מיתון:

• הגדלת הוצאות ממשלתיות (תשתיות, חינוך, רווחה)
• הפחתת מיסים כדי לעודד צריכה פרטית
• מימון הגירעון באמצעות הלוואות – כדי לתמרץ את הכלכלה

✅ צמצום פיסקלי בזמני צמיחה גבוהה:

• כאשר הכלכלה מתחממת מדי (אינפלציה גבוהה), הממשלה יכולה:
  • לצמצם הוצאות
  • להעלות מיסים
  • ובכך לקרר את הביקוש ולמנוע בועות

🎯 המטרה: ייצוב מחזור העסקים

• במקום לתת לכלכלה להתרסק ולהתאושש לבד, קיינס טען שצריך להחליק את המחזוריות – להקטין תנודות קיצוניות בצמיחה ובאבטלה.

📊 דוגמה יישומית: חבילת תמריצים כלכליים

בזמן משברים כמו:

• השפל הגדול (1930s)
• המשבר הפיננסי (2008)
• מגפת הקורונה (2020)

ממשלות רבות יישמו גישה קיינסיאנית – השקיעו מיליארדים בתמריצים ישירים למשק כדי להציל עסקים, להוריד אבטלה ולהחזיר פעילות כלכלית.

🧠 לסיכום