מהם התובנות המרכזיות של Stiglitz לגבי אי-שוויון כלכלי?
- ינואר 15, 2025
- נכתב על ידי: 'Trade2'
- קטגוריה: Finance
ג’וזף שטיגליץ (Joseph E. Stiglitz), זוכה פרס נובל בכלכלה, תרם רבות להבנת הסיבות וההשלכות של אי-שוויון כלכלי, תוך הדגשת הפערים המבניים בכלכלה המודרנית והשפעתם על הצמיחה, החברה והדמוקרטיה. להלן התובנות המרכזיות שלו בנושא:
🧩 1. אי-שוויון אינו תוצאה בלתי נמנעת – אלא בחירה פוליטית
שטיגליץ טוען כי אי-שוויון הוא תוצאה של מדיניות כלכלית מכוונת, ולא תוצאה “טבעית” של שוק חופשי.
לפי גישתו, חוקים שמשרתים בעלי הון – כמו הפחתות מס לעשירים, רגולציה חלשה על חברות, ופרצות במיסוי בינלאומי – יוצרים מנגנון שבו “העשירים נעשים עשירים יותר, והשאר נשארים מאחור”.
“הכוחות שמגבירים את אי-השוויון הם פרי עיצוב פוליטי, לא תוצאה של גורל כלכלי בלתי ניתן לשינוי.”
💼 2. שוק לא מתפקד כשלעצמו – במיוחד לא לטובת החלשים
אחת מתרומותיו המרכזיות של שטיגליץ לכלכלה היא ההבנה ששוק חופשי אינו יעיל תמיד בגלל כשלים כמו מידע א-סימטרי (אחד הצדדים לעסקה יודע יותר מהשני), כוח מונופוליסטי, והשפעות חיצוניות.
- כתוצאה מכך, השוק נוטה להעצים את החזקים ולדחוק את החלשים.
- לכן נדרשת התערבות ממשלתית חכמה כדי לאזן את הפערים ולתקן כשלים אלו.
📉 3. אי-שוויון פוגע בצמיחה הכלכלית
לפי שטיגליץ, אי-שוויון אינו רק בעיה מוסרית או חברתית – הוא גם מעכב את הצמיחה הכלכלית.
- כאשר הכנסה מרוכזת בידי מיעוט, הביקוש הכולל במשק נפגע, כיוון שלמעמד הביניים אין די כסף לצריכה.
- השקעה בהון האנושי (חינוך, בריאות) נפגעת – מה שמוביל לפריון נמוך בעתיד.
- התמריצים לחדשנות, תחרות ויזמות יורדים כאשר קיימת תחושת חוסר הוגנות כלכלית.
🏛️ 4. אי-שוויון מערער את הדמוקרטיה
שטיגליץ מדגיש את הקשר בין ריכוז העושר לריכוז כוח פוליטי:
- בעלי הון משפיעים על חקיקה, רגולציה ותהליך הבחירות – מה שמוביל ל”חטיפת הדמוקרטיה” (Capture of democracy).
- ציבור שמרגיש שהוא מודר מהשפע, מאבד אמון במוסדות – ומגביר תהליכים של קיטוב, פופוליזם ואי יציבות פוליטית.
🌍 5. אי-שוויון גלובלי ואחריות בינלאומית
שטיגליץ מתייחס גם לאי-שוויון בין מדינות, וטוען ש:
- מוסדות בינלאומיים (כמו קרן המטבע העולמית והבנק העולמי) לעיתים מקבעים אי-שוויון דרך מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית.
- יש צורך ברפורמות גלובליות, כולל בהסכמי סחר, מיסוי בינלאומי, חוב חיצוני ומנגנוני סיוע.
🧠 פתרונות שמציע שטיגליץ
- מיסוי פרוגרסיבי (מס עשירים אפקטיבי יותר)
- הגברת ההשקעה הציבורית בחינוך, תשתיות ובריאות
- חיזוק העבודה המאורגנת וזכויות עובדים
- שבירת מונופולים והגברת תחרות
- רגולציה על המערכת הפיננסית
- רפורמות במדיניות הקניין הרוחני
📘 לסיכום
לפי ג’וזף שטיגליץ, אי-שוויון כלכלי הוא בעיה ניתנת לפתרון, והוא נובע בראש ובראשונה ממדיניות – לא מגורמים טכניים. השקפתו משלבת ניתוח כלכלי עם רגישות חברתית, והיא מהווה בסיס מרכזי בשיח על צדק חלוקתי וצמיחה מכלילה.