איגרת חוב לא-סחירה (non-negotiable bond)

איגרת חוב לא-סחירה (Non-Negotiable Bond) היא סוג של איגרת חוב שבה הבעלות עליה אינה ניתנת להעברה או למכירה בשוק המשני. זאת אומרת, ברגע שהמשקיע רכש את האיגרת, הוא לא יכול למכור אותה לאחרים או להעביר את הזכויות בה לאדם אחר. המשקיע חייב להחזיק באיגרת עד שהיא נפרעת או עד תום תקופת ההשקעה.

באיגרת חוב לא-סחירה, כל התשלומים, כולל תשלומי הריבית והקרן, נמסרים ישירות לבעל האיגרת, ואין אפשרות לסחור או להעביר את זכויות ההשקעה במניה במהלך התקופה.

איך זה עובד?

1. בעלות קבועה:
   בעל האיגרת לא יכול להעביר את הבעלות לאדם אחר, וזהו המאפיין העיקרי של איגרת חוב לא-סחירה. זכות התשלום (לרבות הריבית והקרן) נשארת אצל בעל האיגרת הנוכחי.
2. לא ניתן למכור בשוק המשני:
   בניגוד לאיגרות חוב סחירות, שבהן המשקיע יכול למכור את האיגרת בשוק המשני לכל אדם אחר, איגרת חוב לא-סחירה אינה יכולה להימכר או להיות מועברת לאחרים. המשקיע מחויב להחזיק בה עד לתום התקופה, תשלום הקרן או פירעון האיגרת.
3. תשלומים ישירים לבעל האיגרת:
   כל תשלומי הריבית או הקרן של איגרת חוב לא-סחירה מבוצעים ישירות לבעל האיגרת, ולא ניתנים להעברה או למימוש על ידי אדם אחר.

יתרונות של איגרת חוב לא-סחירה:

1. יציבות וביטחון למשקיע:
   מאחר ואין אפשרות למכור את האיגרת או להעביר את הבעלות עליה, המשקיע יכול להיות בטוח שהוא יוכל לקבל את תשלומי הריבית והקרן עד למועד הפירעון, כל עוד הוא מחזיק באיגרת.
2. אחידות בזכויות תשלום:
   כאשר יש איגרת חוב לא-סחירה, אין סיכון של שינויים בריביות או מחירים בשוק המשני, כך שהמשקיע לא יהיה נתון לתנודות שוק בלתי צפויות או להפרעות שיכולות להיגרם משינויים במכירות או העברות של האיגרת.

חסרונות של איגרת חוב לא-סחירה:

1. חוסר נזילות:
   מכיוון שלא ניתן למכור או להעביר את האיגרת, היא נחשבת ללא נזילה, כלומר המשקיע לא יוכל לגייס את כספו בקלות לפני מועד הפירעון. אם המשקיע זקוק לכסף דחוף, הוא לא יוכל למכור את האיגרת בשוק כדי להמיר אותה במזומן.
2. סיכון גבוה יותר עבור המשקיע:
   בשל חוסר הנזילות, יש גם סיכון גדול יותר למשקיע במקרה של צורך במזומן. המשקיע לא יוכל לפדות את האיגרת עד מועד הפירעון, דבר שיכול להוות בעיה במקרה של שינוי בצרכים הפיננסיים של המשקיע.
3. אי-יכולת למכור בשוק:
   אם ערך האיגרת משתנה או אם החברה המנפיקה נקלעת לבעיות פיננסיות, המשקיע לא יכול להימנע מההשקעה על ידי מכירתה לשוק, דבר שמגביל את הגמישות והיכולת להפסיק את ההשקעה.

דוגמאות לאיגרת חוב לא-סחירה:

1. איגרת חוב ממשלתית לא-סחירה:
   ייתכן שמדינה מסוימת תנפיק איגרת חוב לא-סחירה כדי לממן פרויקטים מסוימים או לגייס הון למשק. המשקיעים יקבלו תשלומי ריבית וקרן ישירות מהממשלה אך לא יוכלו למכור את האיגרת בשוק.
2. איגרת חוב קונצרנית לא-סחירה:
   חברות עשויות להנפיק איגרות חוב לא-סחירות כדי לממן את הפעילות העסקית שלהן, והן מציעות תשואה קבועה למשקיעים. האיגרת נשארת בידי המשקיע עד למועד הפירעון.

סיכום

איגרת חוב לא-סחירה היא סוג של איגרת חוב שבה לא ניתן להעביר את הבעלות או למכור את האיגרת בשוק המשני. היתרון העיקרי שלה הוא יציבות וביטחון בתשלומים, אך חסרונה הוא החוסר נזילות והסיכון של קשיים במצבים בהם יש צורך במזומן דחוף. המשקיעים צריכים לשקול את היתרונות והחסרונות של ההשקעה הזו ולהתאים אותה לצרכים הפיננסיים שלהם.